בלוג
<< לזכור, לכבד ולהצדיע >>

לזכור, לכבד ולהצדיע לגיבורי עולם.

תמי לנצוט ליבוביץ

עוד שנה עברה,שבעים ושתיים שנים אנו בישראל מציינים וזוכרים את הטרגדיה בה הושמדו שישה מיליון יהודים ללא אבל בכפם, רק בשל היותם יהודים. אנו נאחזים בטרגדיה זו כאחד מבסיסי ההיסטוריה שעליה אנו גדלים ומשמרים את זכרם של קורבנות אלו וסיפורי הגבורה שלהם.במהירות הבזק הולך ונעלם דור זה ועמם הסיפורי הזוועה, שרק הם יכולים להעביר לדורות הצעירים בסיפורים בע"פ את מה שקרה שם באמת.אף נפש אדם לא יכולה להבין ולהרגיש את שהם עברו.

שישים שנה לאחר שחרור מחנות ההשמדה ושישים שנה לאחר הקמת האו"ם, הועלתה הצעה ישראלית מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם וזכתה לתמיכה רחבה של 104 מדינות מרחבי העולם, לציין את זכר השואה כיום זיכרון בינלאומי.

ההחלטה התקבלה על ידי האו"ם ב-1 בנובמבר 2005 ויום זה מצוין ב-27 בינואר. תאריך זה נבחר לציון היום בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ.

לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת 2006. יום זה מצוין בעולם תחת הכותרת "השואה והאומות המאוחדות", הדבר מהווה נקודת מפנה משמעותית מבחינה היסטורית, הן במלחמה באנטישמיות והן בהנצחת השואה. החלטה זו מבטאת את ההכרה בחשיבות זיכרון השואה כערך יסודי, בבחינת "לא עוד".

בשואה התערער האמון בשוויון בני האדם ובזכותו של כל אדם לחיים, והופר הצו האוניברסאלי העתיק "לא תרצח". השואה התרחשה במרכז התרבות המערבית וחוללו אותה בני אדם לשכניהם שחיו עמם מאות בשנים. משמעותה של החלטת האו"ם היא אפוא כי השפעת השואה לא פחתה ולא התעמעמה. העולם עדיין מחפש את הדרך לזכור את הטרגדיה האנושית ואת קרבנותיה ולהבטיח שהשמדת עם שוב לא תוכל להתרחש.

בישראל, יום הזיכרון נקבע לראשונה בשנת 1951, ובשנת 1959 נחקק בכנסת חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ברחבי הארץ נערכים טקסי זיכרון, ועצרת הזיכרון הממלכתית מתקיימת בערב וביום עצמו במוזיאון "יד ושם" בירושלים, המוסד הרשמי של מדינת ישראל להנצחת השואה.  להמשך הכתבה: 

http://www.tll.co.il/?lang=il&category=articles&subcat=78&pageart=104

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ