בלוג
<< המרוץ לנשיאות בארה"ב כמראה למנהיגות חדשה >>

"מורידים את הכפפות"

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

לקראת הבחירות המתקרבות בארה"ב, ניתנת לנו הזדמנות להתבונן מקרוב על כללי המשחק החדשים של המנהיגות הפוליטית בעולם. מאז הפתיע גו'ן קנדי הכריזמטי והאנרגטי בניצחונו את רי'צרד ניקסון הוותיק והמנוסה בבחירות של שנת 1960,הגיעו יועצי התקשורת הפוליטית למסקנה שהמתמודדים הפונים לחלק הרגשי של המוח הם הזוכים. מאז ועד היום כללי המשחק של המנהיגות הפוליטית השתנו, על הפוליטיקאים ואנשי הציבור להיות מעודכנים וממותגים בעולם הדיגיטאלי על מנת  להעצים את המסר של שינוי והבטחה לעשייה. הקשר עם הבוחר הפך להיות ישיר ואישי כך שכיום אנו הרחק שנות אור מימים של פוליטיקה מיושנת, הרשמית והקלאסית .

הפוליטיקה העכשווית במובן רב "הורידה את הכפפות", מועמדים לא מפחדים לאבד את דעת הקהל או כוחו בעזרת שימוש בשיח אגרסיבי או חד-צדדי, להיפך -  הם זוכים לנקודות מהקהל על הבעת דעה, אסרטיביות ואפילו אגרסיביות. כשמדובר בהופעה רשמית וסגנון דיבור, הסטייל השמרני והרשמי של המנהיגים הוא כבר מזמן לא עיקר הדברים. נכון, חליפות מעונבות עדיין לא ירדו מהפרק אבל סגנון ההתנהלות והשיח הפך להיות פחות מעונב.(בלשון המעטה) בקמפיין הבחירות הנוכחי בארה"ב אנחנו יכולים להיווכח בסוג של שחרור עניבה מצד המתמודדים, שנותנים לפה דרור ולא חוסכים בהאשמות והטחות ,לכלוך ורפש מבחינת תוכן המסר. במקרה של דונלד טראמפ, ללא ספק המועמד הכי צבעוני ושנוי במחלוקת במרוץ הנשיאותי בארה"ב, סגנון הדיבור הבוטה הוא חלק מהמיתוג האישי שלו שהופך אותו למועמד שמשדר כנות ,כוח, מנהיגות וכל זאת לחלק הרגשי של המוח  ("אחד משלנו") לחלק מסוים של האוכלוסייה.

כוחו של מיתוג תדמית אישית ופוליטית, בתנועות ידיים, שפת גוף, היכולת להעביר מסרים דרך ההגשה, הקול האישי של המועמד וחתימתו האישית על הדברים מוערכת יותר בעולם שבו אנו רגילים למסכים ומסרים יבשים. הצורך לבלוט גורם לפוליטיקאים לא לפחד לעורר פרובוקציות שבוודאי ישככו במהירות, אך הרשת לא שוכחת, והכל מתועד, ואף פעם אין לדעת מתי ישובו לככב ברשת. חשוב שהמועמדים ישמרו על כבודם וכבוד הפוליטיקאים שמולם. הכוח הוויראלי של סרטונים , בלוגים, ציוצים ותגובות פועל בשני צדדים, המחמיא והלא מחמיא של הדברים, כאשר פוליטיקאי נתפס בלשונו באומרו שני דברים מנוגדים באותו נושא ואותה שאלה בטווח זמן בין אמירה אחת לשנייה.

שילוב בין מודרני לקלאסי: למרות שהפוליטיקה החדשה מכתיבה קשר ישיר יותר עם קהל הבוחרים, אסור לפוליטיקאי להיות "אחד מהחבר'ה". חשוב שפוליטיקאי יהווה דוגמה כדי לייצר מנהיגות טבעית . הכרחי למתג מנהיג עם נוכחות, סמכות ורקע שמכשיר אותו להיות האדם העומד בראש. המנטליות הארכאית של מנהיגות "אחריי", הליכה עיוורת אחר אדם, היא כבר לא רלוונטית. מה שעובד הוא חיבור רגשי למותג, שהוא במקרה הזה הפוליטיקאי והתדמית אותה הוא משדר ומציג. יש ליצור איזון על ידי מתן דגש למקצועיות של הפוליטיקאי על בסיס ניסיון העבר שלו ובכך למתג אותו כדמות שיכולה להנהיג בבטחה ולקבל החלטות שקולות, חכמות ומועילות. כל אחד רוצה מנהיג עתיר ידע  שיכול להסיק מתוך ניסיונו את המסקנות הנכונות.

יצירת מיתוג תדמית פוליטית היא תהליך מרתק שמתחיל במסר הפנימי וממשיך לעולם של תקשורת, קהילה ועשייה. מתוך כללי התדמית האישית נגזר התוואי ליצירת מיתוג תדמית פוליטית מצליחה, אך המסר הייחודי והכריזמה הייחודית של כל אדם היא הכוח שממנו יש לבנות את המיתוג שיוביל להצלחה פוליטית.

מותשים ומרוצים, סיימו במחווה מכובדת .(צילום: AFP)

כמי שעוסקת בתחום מיתוג התדמית הפוליטית במשך שנים רבות צפיתי בעימות שהפך לתכנית דוקו ריאליטי, לקרב, 'קרב תרנגולים' אכזר, או בדימוי נוסף משחק טניס מורט עצבים שכל שחקן מגיש כדור להנחתה. תכנית בשידור חי, ללא עריכה, שאפילו טובי המפיקים והעורכים של תכניות הטלוויזיה לא יכולים להמציא. קרב מכוער ומלוכלך ויחד עם זה מעניין בין שני המועמדים לנשיאות הנאבקים בקרב הישרדות פוליטית. שני מועמדים, שהורידו את הכפפות וחבטו אחד בשני . מפחיד לחשוב שכך נראית הפוליטיקה בת ימינו. אך כמו גדולים ,מותשים ומרוצים, סיימו במחווה מכובדת .