טלפון: 03-6913545

בלוג
<< "אל תשליכני לעת זיקנה" >>

צרור כללים שעלינו לשנן , לרענן וליישם יום יום, שעה שעה 

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

 עידכון : אי אפשר שלא להגיב על מציאות כואבת ואכזרית, אני מתכוונת לטיפול באוכלוסייה המבוגרת, שככל שהשנים עוברות, המדינה מתנכרת עליהם יותר ויותר בכל תחומי החיים, חלקם באוכלוסייה עולה כבודם ויחס  החברה אליהם נדחקת לשוליים.את נמאמר הזה כתבתי כבר לפני שנתיים, אך תקופה זו מוכיחה בצורה בוטה וכואבת עד כמה המדינה שלנו לט סופרת אותם ממטר. ויותר מזה, לא זוכרת שהם בעצם בנו ויצרו את המדינה, הם ההורים של כולנו, והיום, אנו מפקירים אותם ומפקידים אותם לסכנה הממשית לחייהם, סכנת הקורונה. 

לא אוכל לפרט את כל אשר ידוע לנו מהשטח ואשר מדווח  בערוצי התקשורת השונות, ולא את אשר אנו רואים סביבנו במציאות  היום יומית, על כל אלו נכתב רבות.

אני רוצה לרענן מנקודת המבט המקצועית שלי כמה נקודות שכל אחד מאתנו יכול לעזור ולא במעט בהתייחסות והרגשת הכבוד לכל אדם מבוגר בו אנו פוגשים ולא דווקא בעידן מגפת הקורונה. 

חייבת להדגיש שרוב האוכלוסייה המבוגרת הם אנשים צלולים בדעתם, אנשים אינטלקטואלים, ואל לנו להטיל ספק ביכולת ההבנה שלהם וחשוב לשמור על כבודם.

הגישה הרווחת בהתייחסות למבוגר, מתייחסת באופן גורף למבוגרים ככל כ....״ילדים קטנים״ יותר גרוע כאנשים ״ מפגרים״, לא מבינים כלום.

נכון שחלק מאוכלוסייה זו בה אנו נתקלים הם דמנסיים, מבינים לאט יותר או לא מבינים, חוזרים על עצמם פעם אחר פעם – כואב, אך יש גם כאלה  בבקשה היו סובלניים ורגועים אתם.

שאלה של מבוגר שקשה לנו לענות, אך חוזרת בלי סוף ומתארת את המציאות :

מדוע כשאני מבקר אצל רופא, או בעל מקצוע כזה או אחר כשמלווה אותי צעיר ממני (בן, נכד, מטפל)

את התשובות מפנים תמיד לצעיר ממני , האם אני שקוף?! האם אני לא מבין?!

 

צרור כללים שעלינו לשנן , לרענן וליישם במשך היום:

       ©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ