בלוג
<< "בושה לאומית" >>

"בושה לאומית"

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ 

תאריך:29.4.2010

חבר כנסת במדינת ישראל הורד אתמול בכח, על ידי צוות מאבטחים, מדוחן הנואמים, בעודו מנסה להאחז בדוחן ולסיים את משפטו.
בעקבות סיורו של אחמד טיבי בלוב נפתח אתמול דיון בכנסת בנוגע לבעיית הערבים במדינת ישראל. הקולגה שלו, ח"כ שאמה, שלא הצליח להזדהות עם דבריו של טיבי פצח עימו דיון סוער, שסיומו הסתכם בצעד חסר תקדים.

במהלך צפייתי באחד מערוצי החדשות אתמול, נתקלתי בתופעה המביכה הזו, שביישה אותי באופן אישי.
הדחתו של חברת הכנסת, בצעד נועז שכזה, הינו צעד נדיר ביותר, שהיה בר מניעה לחלוטין.
מבלי להכנס לדעות פוליטיות, או להזדהות עם אג'נדה של מפלגה או זרם כזה או אחר, חשתי בושה, בלשון המעטה, שלא לדבר על תחושת הפגיעה האישית לנוכח האירוע האלים בכנסת מדינת ישראל, מדינה דמוקרטית שאמורה להעניק במה לפלורליזם ולאפשר חופש ביטוי.
" בושה וחרפה ". זהו צעד חסר תקדים- שלא קרה דבר דומה לו מעולם!
מבלי להכנס לתוכן הדברים, ומבלי לבדוק מי צודק או לא צודק, יכלתי לדמיין באותו הרגע את כל האחרים מרגישים כמוני, החברים במושבי הכנסת והצופים בבית. כישראלית מן השורה, לא יכלתי להתעלם מההתנהגות הלא נימוסית, שלא לדבר על תוקפנית ואלימה ממש, במקום שבו אמור להוות פנים לכולנו.
המחשבה השנייה שעברה בראשי, באותו רגע בדיוק, היא איך העולם רואה, מרגיש ומפרש את התרבות הישראלית, ומה חושב משרד החוץ על המיזם שכל ישראלי הוא שגריר. האם הפוליטיקאים שלנו מהווים את הפנים לישראליות? האם ככה אנחנו נתפסים? הרי תמונה שווה אלף מילים.
המסר המילולי מורכב מ- 90 אחוז רגש (לפי מחקרים) מה שצף על המסך שלי היה 120 אחוזים של אמוציות שליליות שמתפרצות ללא שום סיבה מוצדקת, מעין התקפה לצורך הגנה, עוד לפני שהצלחנו לשמוע בכלל מה נאמר.
האם זה היה הכרחי ??
אולי המקום של לתת ביטוי לצד השני, גם אם זה פוגע בנקודה הרגישה ביותר שלנו, הן עבור כל אדם פרטי, ולכולנו כאומה, היא דווקא הדרך הנכונה לפעולה?
איך אפשר היה אחרת? אולי ,אם המתנגדים היו מקשיבים ושולטים על עצמם אפילו מבלי להסכים לתוכן הנאמר ולא משתלחים בצעקות, הזירה הזו לא הייתה הופכת לזירת קרב. אולי אז, אפשר היה גם לתת מענה הגיוני ומנומק לאמירותיו של אחמד טיבי, כזה שהיה יוצר אפקט חיובי ורב עצמה יותר, מבאז תקשורתי שלילי על התנהגותם של חברי הכנסת.
אנחנו כבר יודעים שאפשר אחרת, ודווקא הפוליטיקאים, שאמורים להתוות מסלול לאומה, התקשו אתמול לעמוד בזה.אני קוראת לחברי הכנסת לשמור על נימוס לכבוד הדדי, אנושיות וסובלנות, במהלך נסיונותיהם לנהל דיונים חשובים כל כך.
אולי כך יוכל להגיע שינוי.