שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוגלהציל את התדמית הישראלית
תמי לנצוט ליבוביץ
10.10.2010
זה לא סוד שמדינת ישראל, מאז הקמתה היא מדינה מוקפת אויבים. זה גם לא סוד שלמרות המצב הביטחוני הרגיש, יש למדינתנו גם לא מעט בעיות ומחלוקות מבית. פוליטיקה סוערת, סוגיות דת וחילוניות שדומה שאף פעם לא יגיעו לכדי פתרון, מיעוטים חלוקים ועוד מיני ומיני בעיות פנים וחוץ שהופכות את העיסוק בתדמית לשברירי. כאילו לא די בכל אלו, צצה לה בשנים האחרונות בעיה, בעיה נוספת שיצרנו במו ידינו, וזה לא שהיא הייתה בלתי נמנעת…
ישראלים הם עם גאה. גאה כל כך עד שגאוותו לעיתים מביאה אותו, למרבית האבסורד, להשיג את המטרה ההפוכה מזו לה ייחל. זה התחיל בשוק העבודה. (לא שמדובר בשוק רווי ובאבטלה נמוכה ) הגאווה הזו, גרמה לכניסתם של אלפי עובדים זרים ארצה (באישור), מתוך מטרה לכלכל את עצמם ולהיכנס לנישה תעסוקתית עם ביקוש מינימאלי מצידם של המקומיים. הם נכנסו ואנחנו (ובעיקר אלה מתוכנו שידם משגת), ראינו בכך ברכה. מה רע? הם יעשו את "העבודה "השחורה" ואנחנו נמשיך ונהנה. תוך כמה שנים פתיחת הדלתות לעובדים הזרים, הביאה בצורה טבעית ואנושית מצב או "בעיה" שניתן היה לצפות מראש, כאשר מעובדים בודדים הם הפכו למשפחות וכדרך הטבע נולדו גם ילדים שמחונכים במדינה, סופגים את אותם ערכים חינוכיים, מתחברים עם חברים ורואים את עתידם באופן הכי טבעי כאן במדינת ישראל, ארץ מולדתם כשהם לא מכירים ארץ אחרת ומרגישים ישראלים לכל דבר. עם זאת, למרות תחושתם הם שונים ומוטבעת עליהם תווית : זרים.
.מי בעצם חטא פה? הם או המערכת השלטונית שרוצה לאכול מהעוגה ולהשאירה שלמה? עם כל הכבוד להומאניות, עדיין חייבים להודות שמדובר כאן בסוגיה שאיננה פשוטה. ישראל היא מדינה יהודית ולא מדינת מהגרים וזאת הגדרתה הבסיסית של המדינה. אוכלוסיה זרה שהולכת וגדלה בתוכנו היא לא משהו שמתאים "לחזון הישראלי", אך בעצם מי הם אלו שנתנו אשרות כניסה ולא חשבו צעד קדימה? מי הם אלו "הגיבורים "שנלחמים נגד 400 ילדים קטנים ותמימים במקום לחשוב ולפתור את הבעיה מפה והלאה? הרי עדין ניתנות אשרות כניסה ועבודה לעובדים זרים ותינוקות ימשיכו להיוולד… ומה יהיה בעוד חמש שנים? שוב תעלה סוגיית הגירוש?
ישראליות אמיתית נבחנת בדיוק בסוגיות ישראליות כאלו וכמוה גם תדמית הישראליות היוצאת אל העולם. חשוב שנזכור כל הזמן לא רק להיצמד לעקרונות היבשים, אלא גם לתדמית שלנו, דמו בדמיונכם כיצד מצטייר הדבר בעולם כשמדינה ידועת סבל, רדיפות ובעיות כמו שלנו מוצאת לנכון להילחם ב"סכנה האיומה" של כמה מאות ילדים שכל חטאם הוא שטוב להם בישראל והם מוכנים לעשות הכול בשביל לתמוך בה ולהישאר בה. אהה כן. יש להם חטא נוסף. הוריהם אינם יהודים אבל למרות זאת הם מצאו במדינה הזו פרנסה ולו רק בגלל ש"האזרחים האמיתיים" לא רצו בה. אז תגידו שיש פה בעיה של חוקים ותקנות. בסדר. מסכימה. אם כך הדבר הרי שהדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לתקן תקנים חדשים ועדכניים שיקבעו מעתה סדר חדש ועתידי. למדנו לאן זה יכול להגיע, בואו סוף סוף נשכיל ונלמד מהניסיון, אבל למען השם (ולמעננו אנו…) בואו היום נפתור את הבעיה בצורה נכונה לרגע. היום עלינו לחשוב בראש ובראשונה על ההתנהלות שתביא למינימום נזק. מינימום נזק לנו, מינימום נזק לילדי העובדים ולמשפחותיהם, מינימום נזק לישראליות האמיתית, דהיינו – מינימום נזק לתדמית שלנו. אסור לנו להתעלם מהמילה תדמית. בדיוק כמו שאנו כפרטים חיים בחברה ולא בואקום, בדיוק כמו שעל פי קוד ההתנהגות העסקית בארגונים, התדמית הנכונה היא המפתח להצלחה- כך גם ישראל כמדינה חייבת להציב מול עיניה את מראת התדמית. מה אתם הייתם חושבים על מדינה ששכניה מאיימים להשמידה ולגרשה מאדמתה,מדינה שתדמיתה בעולם לא חיובית במיוחד והיא עומדת לגרש מתחומה כמה מאות ילדים? רק המחשבה על התמונות העצובות שיפרסמו ברחבי העולם, תמונת כיניהם של ילדיהם שוות אלפי מילים.
בתדמית כמו בתדמית אי אפשר לספר סיפורים. תדמית משקפת לעולם החיצוני את החלקים הכואבים והמכוערים המתרחשים אצלנו. מגיע לנו שהעולם יכיר את הישראליות היפה שאני מכירים.
אני בטוחה (ומאוד מקווה) ששר הפנים והממשלה בישיבתם יבינו סוף סוף עד כמה בעייתית פסיקתו ובעיקר עד כמה היא שגויה ומסוכנת לתדמיתנו. טוב יעשו אם ישקולו שנית את החלטתם וייזכר באמירה חוצת היבשות והלאומים- "ואהבת לרעך כמוך". כמה פשוט, ככה חשוב לתדמית המדינה שבהנהגתה הוא יושב.
כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ