שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוגפיטורי גלנט – גם לפיטורין יש נוהגים וכללים
תמי לנצוט ליבוביץ
כאילו אין לנו דאגות בנושאי בטחון, כאילו המזרח התיכון לא בוער, כאילו הגבולות שלנו שקטים, כאילו אין הפיכה במצרים, ובירדן גם כאן האדמה הפוליטית רוחשת וגועשת, כאילו אין לנו ממה לדאוג, דואגים האחראים לביטחוננו לעשות הפוך על הפוך, ולערער לחלוטין את ביטחוננו (ולא רק בפרסומות על רעידת האדמה הקרבה ובאה). המערכת האמורה לתת לנו את הגב והביטחון מתנהלת היום בחוסר אחריות הנובעת כולה מייצרים, מרגשות ומאגו אישי, בלתי נשלטים.
לפני כחצי שנה, בחודש אוגוסט האחרון, החלה רוחשת מהומה בנושא בחירת הרמטכל הבא. אני כתבתי אז כאן על נוהגי ראיון עבודה לאור השערוריות הסבבו את הנושא סביב מסמך גלנט. מאז, לכאורה השתנו הדברים. לאחר אין סוף בחישות וחקירות, אוייש התפקיד, אלא שבעצם דבר לא השתנה. הקריטריונים לתפקיד הרמטכ"ל אומנם נשארו כפי שהיו, אך קבוצות בעלות אינטרס המשיכו לתור אחר כשלים אצל המועמד החדש, תוך כניסה לפרטיותו ושליפת הוכחות לחוסר יושר לכאורה. כל זאת נעשה אל מול התקשורת, מבלי לתת למועמד את הזכות הבסיסית והאנושית להגיב בצורה מכובדת. בקיצור – כל שחסר שם היה מעט כבוד או במילים אחרות מעט נימוס.
מבחינתי ההשתלשלות כולה בלתי נסבלת. למי שאינו מעודכן בפרטים, ניתן לסכם זאת כך (קראו זאת מספר פעמים, זה עדיין ישמע כמו קטע מסדרה קומית או דרמה עגומה וקשה להאמין שהיא לקוחה מחיינו): שר הביטחון, אהוד ברק, אשר אמור לדאוג לביטחון המדינה, מחליט בצעד חסר תקדים לפטר ללא הודעה מוקדמת מהיום למחר, את הרמטכ"ל המיועד המיועד, כאילו זה נחשד בפלילים. בכל חברה פוליטית או עסקית מפטרים את הנושא בתפקיד הבכיר מהיום למחר רק אם יש הוכחה מוצדקת שבסיסה פלילי ואם כל יום על כיסאו מזיק למערכת. האם כך הדבר?
הימים, ימים לא פשוטים בגבולות, הפוליטיקה במדינות השכנות שברירית ותוססת, ואם לא די בכך הרי שהוא גם ממנה ממלא מקום לתפקיד הרמטכ"ל למשך חודשיים, עד שיכריע שוב מי יהיה הרמטכ"ל הבא. כהונתו של הרמטכ"ל המכהן לא מוארכת, כל זאת בשל שיקולים שרק השד ושר הבטחון מודעים להם. מה שכן, אנו יודעים כי בבסיס ההחלטה נמצאים מניעים אישיים/רגשיים ומוסריים. היכן אם כן הפתרון הניהולי/מדיני? כלום ארבע שנות כהונת רמטכ"ל לא הספיקו בכדי להכיר את הרמטכ"ל המכהן ולהאריך אותה בעוד חודשיים נוספים? (ואם זה לא מספיק, זרק אתמול שר הביטחון לחלל שהסיבה היא סיבה מוסרית ושהוא לא יכול להרחיב עליה את הדיבור?! מה אנחנו למדים מזה? אם הוא ידע משהו מסוכן, איפה היה בארבע שנים האחרונות?).
מהלך תמוה זה, כמו כל סאגת האירועים בפרשת גלנט שקדמה לה, מקורה אינה אלא באינטרסים אישיים. פרשת גלנט עצמה, היא בעיני פרשה עגומה וכואבת. לדעתי נעשה לו לגלנט עוול ולא כך ממנים ומפטרים עובד, תהיה דרגתו אשר תהיה ויהיה מקום עבודתו אשר יהיה.
אז נכון. יש משהו לא נוח ברהבתנות. כשרואים את הבית בו גר גלנט ושומעים על האינטריגות ועל ענייני הקרקע, (אגב, הבה ניתן צ'אנס לאלוף בכיר בצבא להסביר ולאמר את דברו ) ועדיין- אסור לנו לשכוח שיש לו לאלוף יואב גלנט קריירה צבאית מפוארת מאחוריו. לא בכדי הוא היה מועמד מבטיח. האם שווה לנו לאבד שוב אדם מקצועי ומתאים לתפקיד, במיוחד בעת זו? התנהלות זו מביאה למצב אבסורדי בו אט אט ובשיטתיות אנו גורמים לכך שאף אדם רציני ומקצועי לא ישאף לתפקידים בכירים ולו רק מהחשש להכפשתו הציבורית בבוא העת.
אם זה לא היה כל כך עצוב ונורא, זה בודאי היה מגוחך. כיצד ניתן להתעלם מעברו הצבאי העשיר והחיובי כל כך של אדם ומתוקף החלטה, למנוע ממנו להתמנות לתפקיד לו היה מיועד. אהוד ברק, אשר מוכיח לנו בכל פעם מחדש, עד כמה תרבות ההתנהגות שלו לוקה בחסר, עושה זאת שוב ובגדול. התנהגות ילדותית המונעת ממניעים אישיים גרידא הופכת להיות הגורם המשפיע על- לא פחות מאשר – גורלה הביטחוני של מדינה שלמה. אני, אם אתם שואלים אותי, חרדה מאוד מעתידנו, כל עוד הוא, תלוי בשיקוליו של אהוד ברק.
בחברה תקינה, בחברה בה נהוג קוד תרבות אזרחית בסיסי וסיבילטי, זה לא היה קורה. אינטרסים אישיים, אסור שיתערבו לא בעתידו של עסק ובוודאי שלא בעתידה ובטחונה של מדינה שלמה.
לינצ' כמו שנעשה לגלנט (וכן, אני עומדת מאחורי המילה- לינצ' ומשוכנעת שבחרתי במילה הנכונה), אינו אלא עוד תוצר לוואי של התנהגותו הנלוזה והפוגענית של שר הבטחון. בשבועות האחרונים מראה לנו ברק שלב אחרי שלב כיצד הוא נעדר כל הבנה של קודיים חברתיים תרבותיים בסיסיים.
אבל אל דאגה. אני מרשה לעצמי להמר כי במוקדם או במאוחר, לא יהיה ברק שר הבטחון. גלנט לעומת זאת, עוד יחזור- אם לא כרמטכ"ל אז כשר בטחון. ואת המחיר לא ישלם בסופו של יום רק יואב גלנט. גם אנו עלולים לשלם על כך את המחיר הכואב.
© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ