שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוגההנאה שבטקסיות
תמי לנצוט ליבוביץ
אנחנו יכולים להיות ציניים עד מחר, אבל לדעתי, טקס הנישואים המפואר של הזוג הבריטי המלכותי היה לא רק יפיפה, אלא גם הוכיח לנו הרבה דברים על עצמנו ועל כמה אנו זקוקים לאירועים שכאלה. מי שצפה בטקס עצמו, ודאי שם לב כי רובו ככולו היה בנוי מחוקים, קודים ופרוטוקול. נכון, היה שם מקום ליצירתיות, אבל מאחוריה הייתה מסורת מפוארת ארוכת שנים, לפיה פועל ומתפקד בית המלוכה הבריטי. אנחנו יכולים לצקצק ולהתבדח, אבל תכל'ס? אנחנו זקוקים לזה ולא בכדי.
תודו שזה היה מרגש. היה שם שילוב אידיאלי בין מה שכולנו מכירים מחיי היומיום, הכרנו או נכיר- חתונה ומסורת. כולנו בעצם מכירים את זה. מה שכן, לכל זה היה ערך מוסף של פאר, הוד והדר אותו אנחנו בדרך כלל מכירים רק מהאגדות. מצחיק, אבל אחרי הטקס, יצא לי לשוחח עם לא מעט אנשי ונשות עסקים שכולם הודו, גם אם תוך התנצלות, כי הם צפו בטקס. "במקרה הייתי בבית"… "הטלוויזיה הייתה דלוקה"…. "ראיתי אצל חברים"…הבה נודה בכך- ראינו גם ראינו. ואם לא יצא לנו לחזות בו בשידור ישיר, הרי שצפינו בשידור החוזר ו/או ראינו את התמונות שהופיעו בתחילת השבוע בעמודים הראשיים בעיתונים. יותר מכך, לטקס קדמו אינספור כתבות מקדימות, הערכות וניתוחים.
חשבו רק על כל אנשי המקצוע שהיו מעורבים בניתוח- החל מאנשי תקשורת (שבדרך כלל מתעסקים בפוליטיקה "כבדה" ומדכאת), דרך מומחי תרבות וכלה באנשי מקצוע מתחום האופנה והסטייל. הנושא חצה את כל התחומים, שודר בשידור ישיר ברחבי העולם, הושקע הון עתק בהפקתו ו- הוא הסב לנו הנאה ועונג מסוים, או לכל הפחות גרם לנו לחייך. ואיך לא, בעצם? הנסיך וכלתו (הדוכס והדוכסית!) אולי אינם מושלמים במראם, אולם שניהם לבשו בגדים בהתאם לכללי הטקס. החליפה של וויליאם, הדוכס מארמון בקינגהאם, היא לא החליפה השגרתית של חתן בחופתו – אולם היא הייתה על פי הכללים הנהוגים בתרבות בית המלוכה. הכול היה ככה בעצם. המסלול שעשו הרכבים, חיילי משמר המלוכה שליוו אותם על סוסיהם, דברי הכומר. כל אלה אולי לא התאימו לימינו, אבל עדיין גרמו לנו לחוש צביטה של געגוע. נו… תודו בזה שנהנתם. לא ככה?
ולמה בעצם? כי הצורך הזה במסגרת, בחוקים, במנהגים, במסורת, בכללים שינחו אותנו מה מותר, מה נהוג ומה מכובד – הוא צורך אנושי חוצה תרבות ודורות. בית המלוכה הבריטי אולי מציג זאת בצורה מוגזמת, אבל הוא קיים היות שעוד לא אבד עליו הקלח, ומעבר לכך- הוא אף פעם לא יאבד. הכלה צעדה כשברקע נשמעו הפסוקים ממזמור תהילים קכ"ב: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלם. יְרוּשָׁלַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו… שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ". בודאי תסכימו איתי, כי הם עודם נשמעים גם במחוזותינו.
אנחנו אולי חושבים שבעולם הגלובאלי המודרני הכול מותר, אבל לא כך הוא, ועל אחת כמה וכמה הדבר נכון בעולם העסקים. אנו סוברים בטעות כי אין צורך בכללי נימוס ארכאיים, וכאן בעצם הטעות. מחקרים אנתרופולוגים זה מכבר הוכיחו כי מדובר בצורך אנושי בסיסי. קוראים לזה תרבות ונוהג. נכון שהקדמה משנה ומה שנהוג היום לא תמיד נהוג מחר, אבל יחד עם זאת יש נוהגים בסיסיים, אנושיים, שיהיו נכונים תמיד ובכל מקום (ושוב – בעסקים הדבר קריטי!) ואותם חשוב שנפנים. לכל מי שזכה לקחת חלק בחתונה המפוארת היה הקוד הזה ברור.התחיל בדייקנות,העמידה בזמנים המדויקת, קוד הלבוש שצוין בהזמנה ואף אחד לא חרג ממנו.קוד שנרשם והובהר בהזמנות לחתונה, בחלק מהקוד התרבותי והנוהג. שימו לב שלא ראיתם שם ולו משתף אחד ש"מחובר" למכשיר הטלפון הסלולארי.
לפעמים נדמה שהציניות שלנו גרמה לנו לאבד אותם, אלא שטקסים כגון טקס הנישואין של בית המלוכה הבריטי, מזכירים לנו את חיוניותם. אני מזמינה אתכם להציץ בספר ה IBL Code – קוד התדמית הנימוס והנוהג. אני בטוחה שזה יראה לכם מוכר…
© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ