תרבות ונוהגי הצ'רקסים
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 12.8.10
מה אנחנו יודעים על העדה הצ'רקסית?
אני משערת שרובנו לא יודעים הרבה. עדה קטנה ונחמדה עם תרבות ומורשה מרתקת. הצ'רקסים בישראל הם מיעוט לאומי וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ומהווים חלק מהפסיפס העדתי המרכיב את החברה הישראלית המשלב בין שמירה על צביונה המיוחד של המסורת העתיקה והציורית לבין השתלבות במדינה והתערות בה, משרות חובה בכוחות הביטחון, לוקחים חלק בהנהגה הפוליטית, במוסדות המדינה, וידועים בנאמנותם למדינת ישראל.
בישראל חיים מעל ל-3000 בני העדה, כאשר רובם מתרכזים בשני כפרים עיקריים – ריחנייא וכמא, שניהם באזור הגליל (בעבר קיים היה גם כפר שלישי, ח'רבת צ'רקס בשומרון). מקור מוצאם של הצ'רקסים, אחד העמים העתיקים והקדומים בעולם, בעמים המוסלמיים הסונים שבצפון הקווקז.
הם התאסלמו במאה ה-16 (לאחר היותם עובדי אלילים), ויחד עם זאת הם אינם נחשבים ערבים. השם צ'רקסים, הוא למעשה הכינוי שניתן להם על ידי שכניהם, שם שפירושו - אנשי ההרים. הם עצמם מכנים עצמם – אדיגים, משמעות השם "אדיגה" היא איש שלם ואציל. הצ'רקסים היו ידועים לאורך ההיסטוריה כעם בעל שיטות לוחמה ייחודיות ובאומץ לב ייחודי. ממערב קווקז הגיעו הצ'רקסים בנדודיהם (לאחר גירוש וטבח אכזרי שחוו עם הכיבוש הרוסי באזור הקווקז במאה ה-19( אל אזורינו והתמקמו בשטחי האימפריה העותומאנית.
המוכנות לקרב, האומץ והנכונות להגן, סבבו את העם הצ'רקסי הקדום בכל תחומי התנהלותו. זה התחיל בבגדים המסורתיים של הגברים (צ'רקסקה - חליפת קרב) והמשיך דרך חינוך קפדני ודרישה למראה שיאפשר רכיבה נאותה על סוסים בעת הצורך.
מנהגים ונוהגים מסורתיים:
אירוח - "בית שאין בו אורחים אין בו ברכה".
הצ'רקסים, כמו עמים מוסלמים אחרים, ידועים בתרבות הכנסת האורחים שלהם. כך למשל בבתים הצ'רקסים בעבר נהוג היה לפתוח לרווחה את דלת חדר האורחים, אליו יכלו האורחים להיכנס בחופשיות. כך למשל, הישובים הצ'רקסים של היום, ידועים בניקיונם הבולט. פתגם צ'רקסי אומר: "בית שאין בו אורחים אין בו ברכה". על פי פתגם זה המארח, בעל הבית, אחראי על האורח כל עת שהוא נמצא בגבולות החבל ולא רק בגבולות הבית.
מעמד האישה בתרבות הצ'רקסית הוא גבוה ומכובד. שידוכים אינם נהוגים בקרב הצ'רקסים וחתונה לא הייתה עניין שנכפה, כך שלאישה הצ'רקסית הייתה מאז ומעולם הזכות לבחור בין מחזריה. מנהג היסטורי מעניין היה "החטיפה". בתרבות הצ'רקסית נהוג היה כי המחזר "יחטוף" את אהובתו (בהסכמה מצידה) כאקט של רצינות ואומץ לב. כיום, ישנם מקרים בהם משחזרים המחזרים גירסא מעט שונה של המנהג: החתן המיועד מגיע אל בית אהובתו ובמידה והיא מעוניינת היא מצטרפת אליו. שלוש יריות אקדח מצידו, מעבירות את המסר למשפחתה ולכפר כולו - החתונה בדרך.
הצ'רקסים ידועים ביחסם המכובד לבעלי החיים (כאמור, עולמם התרבותי סבב סביב לחימה ורכיבה על סוסים). כך למשל, ניתן היה לראות כיצד בימי קור הכניסו המשפחות הצ'רקסיות את סוסיהן הביתה.
התפריט הצ'רקסי מבוסס ברובו על מאכלי חלב וגבינות.
בין המאכלים המוכרים בתרבות ניתן למצוא את:
• חלוז - מאפה בצק מטוגן, ממולא בגבינת עיזים ומטוגן בשמן זית.
• חלג'ורו- מאפה בצק הממולא בתמרים.
• מגוון גבינות, חלקן מעושנות בעלות טעמים ייחודיים. חתיכת גבינה צ'רקסית מחלב עזים.
• "צ'אי בזה" - תה צמחים.
שולחן האוכל הצ'רקסי הוא עגול ונמוך, שסביבו יושבים כל הסועדים במעגל. זהו עוד מאפיין ייחודי המדגיש בין היתר, את היחסים השוויוניים בין גברים לנשים בחברה הצ'רקסית.
הריקוד הצ'רקסי מבטא שני נושאים דומיננטיים מאוד שהיו בחיי העם הזה: מלחמות ואהבה וחיזור. דרך הריקודים היו מאמנים את הילדים להיות לוחמים על ידי הקניית כושר גופני, זריזות וגמישות. ריקוד זה אינו דומה לריקוד המזרח תיכוני.
בגדים מסורתיים: הבגדים כמו גם ריקודי העם שאובים מסגנון עמי הקווקז.
חגים ומועדים צ'רקסים: בעיקרון, בהיותם מוסלמים מציינים הצ'רקסים את חגי הדת (חודש הרמאדן, עיד אלפיטר, חג הקורבן ועוד). בנוסף מציינים הצ'רקסים את יום הזיכרון הצ'רקסי ב-21 למאי. ביום זה נאלץ העם הצ'רקסי להיכנע לצארים הרוסים אחריו גורשו רוב הצ'רקסים ממולדתם.
אין ספק כי מדובר בעוד תרבות מעניינת, עשירה ובעלת כבוד אשר מנהלת את חייה בין יתר מגוון התרבויות בישראל.
© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ