שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוג
איחוד האמירויות - נסיכויות המפרץ
לעשות עסקים ולהצליח באיחוד האמיריות
מאת: תמי לנצוט ליבוביץ
איחוד האמירויות הערביות הוא איחוד של שבע שיח'ויות ריבוניות שהוקם עם עזיבת הבריטים את המפרץ הפרסי בשנת 1971. בחבל ארץ קטן יחסית נדחסים הרים, חופי רחצה, מדבריות, נאות מדבר, מרוצי גמלים, שווקים בדואיים ואזור הקניות הפטור ממכס בדובאי, שהיה זה כבר לשם דבר.
תעודת זהות
שם מלא: איחוד האמירויות הערביות
שטח: 83,600 קמ"ר
אוכלוסייה: 2.4 מיליון נפש
בירה: אבו דאבי (כחצי מיליון נפש)
תושבים: 61% ערבים, 22% דרום אסיאתיים, 8% אירנים, 9% תושבי חוץ
שפות: ערבית, אנגלית, פרסית, אורדו, הינדית
דת: 96% מוסלמים, 4% הינדים, נוצרים ואחרים
ממשל: פדרציה, כשסמכויות מסוימות נתונות בידי הממשל הפדרלי ואחרות בידי כל אחת מן האמירויות
תרבות ואורח חיים
מדינות המפרץ הפרסי חולקות תרבות אזורית המכונה לעתים "תרבות המפרץ". בכל מדינות המפרץ מדברים בדיאלקטים שונים של השפה הערבית, שומעים מוזיקה דומה (Sawt, Fijiri, Ardha, Liwa), מבשלים בישולים דומים, חולקים אותן צורות לבוש וכולי. הרבה מן הערבים הגרים ליד מדינות המפרץ הפרסי מושכים את השושלת שלהם בחזרה לשבטים.
רוב אזרחי האמירויות משתייכים לזרמים (אסכולות החוק) המאלכי והחנבלי של האסלאם הסוני. רבים מבני הזרם האחרון הם ווהאבים (כת מהמאה ה-18 הדוגלת בהיצמדות לקוראן בלבד), אך אינם אדוקים ומחמירים כווהאבים הסעודיים. איחוד האמירויות הוא המדינה המתירנית ביותר במפרץ, אבל עדיין שמרני מאוד יחסית למדינות המערב. יש כאן גם קהילות קטנות של שיעים ושל איבאדים (הכת הקדומה ביותר באסלאם, הדוגלת ברעיונות שוויוניים), והעובדה המוזרה ביותר באשר לאוכלוסיית האיחוד היא שרק רבע ממנה הם אזרחי האיחוד, והשאר הם תושבי חוץ ממדינות אחרות במפרץ וכן אירנים, הודים ופקיסטניים.
השפה הרשמית היא ערבית, אולם גם האנגלית נפוצה למדי. בדובאי מדברים גם פרסית, וקהילות גדולות של תושבי חוץ מפקיסטן שחיות באבו דאבי ובדובאי מדברות אורדו. המטבח של איחוד האמירויות כולל את המאכלים המזרח תיכוניים הנפוצים: פול, פלאפל חומוס ושווארמה. משקאות קלים תמצאו בכל מקום, אבל המשקאות החריפים נמכרים רק במסעדות ובברים של מלונות מדירוג של שלושה כוכבים ובמחירים מזעזעים. בשארג'ה אין להשיג כלל משקאות אלכוהוליים.
חגים ואירועים מיוחדים
החגים הדתיים נחגגים לפי לוח השנה הירחי, הנסוג בכל שנה 11 יום לעומת לוח השנה האזרחי. עיד אל-פיטר (חג שבירת הצום בסוף הרמדאן), עיד אל-אדחא (חג הקורבן בסיום החאג', העלייה לרגל למכה), לילת אל-מיעראג' (ליל העלייה לשמיים של מוחמד מסלע הר הבית), מוליד אל-נבי (יום ההולדת של מוחמד) וראס א-סנה (ראש השנה המוסלמי) הם החגים העיקריים. החגים האזרחיים הם ראש השנה האזרחית (ב-1 בינואר) ויום העצמאות (ב-1 בדצמבר).
לוח השנה האסלאמי הוא הלוח הרשמי של מדינות המפרץ הפרסי (בעיקר ערב הסעודית), וגם מוסלמים ברחבי העולם משתמשים בו למטרות דתיות. הלוח האסלאמי ,שנקרא גם הלוח ההיג'רי, מתבסס על מחזור הירח בלבד. בשנה יש תמיד 12 חודשים ירחיים בני 29.5 יום בממוצע, כלומר - רק מעט יותר מ-354 ימים. השנה האסלאמית קצרה יותר מהשנה הנוצרית השמשית, שאורכה קצת יותר מ- 365 ימים.
כל חודש מתחיל כאשר סהר הירח נצפה לראשונה, ולכן התאריך המדויק מושפע מגורמים שונים (מזג אוויר, מיקום הצופה ועוד). שיטה זאת מקשה לדעת מראש את תאריך ההתחלה של חודש כלשהו, וייתכן אף שבמקומות שונים יתחיל החודש בימים שונים.
אמנם מדפיסים מראש לוחות שנה, אך הם בגדר הערכה בלבד, והתאריכים בהם משתנים על-פי תצפיות, המתבצעות בתאריך עצמו.
ראש השנה האסלאמי חל ב-1 לחודש המוחרם בשנת ההיג'רה. המועד חל בכל שנה בזמן אחר בהתאם לעקרונות לוח השנה האסלאמי. יום הולדת הנביא מוחמד חל ב-12 בחודש רביע אל-אוול, החודש השלישי בלוח השנה האסלאמי. את יום הולדת הנביא מציינים בתהלוכות של בני נוער ובקריאת סיפור חייו של הנביא, המופיע בספר ה"סירה".
קביעת פגישות
- רוב העסקים עובדים שבעה ימים בשבוע. הם פתוחים מ-9:00 לערך, סגורים רוב אחר-הצהריים ונפתחים שוב אחר-הצהריים המאוחרים עד כ-20:00 בערב.
- משרדי ממשלה פתוחים כבר ב-8:00 בבוקר אך אינם נפתחים שוב בערב, ופתוחים משבת עד רביעי.
- נהוג לקבוע פגישה ללא שעה קבועה אלא לשעה כוללת ביום – צהרים, ערב וכדומה.
- שימו לב לשעת התפילות כשאתם קובעים פגישה. התפילות מתקיימות חמש פעמים ביום משתנות לפי עונת השנה. זמני התפילה מפורסמים בעיתון.
- לעתים, אם אתם מכירים כבר את האדם שרציתם לקבוע פגישה אתו, יש אפשרות "לקפוץ" אליו כשאתם באזור ולהקדים בשיחת טלפון המבשרת על בואכם. במקרה כזה יש להיות מוכנים ש"יקפצו" אליכם חזרה כשהם באזור שלכם. כדאי בכל מקרה להכין מכתב שתוכלו להשאיר למקרה שלא הצלחתם להשתחל ללוח הפגישות של אותו יום.
- בניגוד לעוזרים האישיים במערב, לאלה כאן לרוב אין סמכות לקבוע פגישה למעסיקים.
פנייה בשם
- השימוש בשם פרטי מציין חברות יותר קרובה מהנהוג בחברה מערבית. אין מקבילה ממשית לשימוש בתארים כגון מר וגברת, אך התואר "סייד" משמש בתכתובת.
- משתמשים לעתים כהקדמה לשם בשם "איבן"/"בין" כדי לציין "בנו של", או במופע הנשי "בינת" כדי לציין "בת של".
- אתם יודעים שנוצרה קרבה כשזכיתם להכיר את הכינוי המיוחד שאדם נקרא בו, מה שקרוי בערבית "קוניה": "אבו"/"אבי" ולאחריו שמו של הבן הבכור בדרך כלל. אצל נשים נראה את הכינוי "אום", אך הדבר נדיר יותר אצלן. אם אינכם יודעים, מקובל לשאול ולברר דרך מכרים משותפים את שמו של המארח.
- לבני משפחות אצולה הקדימו את התואר"Your Highness" , שרים או שגרירים מכונים בתואר "Excellency".
- התארים דוקטור, מהנדס, פרופסור משמשים גם כתואר אקדמי אך גם לאות כבוד.
- שיח' משמש כתואר מקביל לתואר אבירות ומשתמשים בו רק כתוספת לשם הפרטי, לא לשם המשפחה.
לבוש עסקי
- אין זה נאות, ובחלק מן הארצות גם אינו חוקי, לזרים ללבוש את הבגד הלאומי המקומי, מחשש להתחזות לבן המקום.
- לבוש לגבר יכלול חולצה ומכנסיים בתוספת עניבה לערב. גם חליפות המתאימות לאקלים החם יתקבלו בברכה.
- נשים מתבקשות להתלבש בצניעות וללא מחשופים, אף שכאן קוד הלבוש נוקשה פחות מארצות ערב אחרות.
כרטיסי ביקור
- כרטיסי הביקור נפוצים אך אינם הכרחיים.
- אם משתמשים בהם רצוי שיהיו כתובים ערבית, או צד אחד בערבית והאחר באנגלית, כדי לא לפגוע בכבודה של השפה הערבית.
- כול תכתובת אחרת לצורכי פרסום צריכה להיות כתובה ערבית.
הפגישה עצמה
- באופן כללי עסקים זרים מתקבלים בברכה אם יש להם בסיס כספי. רוב העסקים במפרץ הם בידיים זרות.
- אף שנשים משמשות ברוב התפקידים, ההתנהלות החברתית שלהן נבדלת מזו של הגברים. לחיצות ידיים מקובלות עם כל גבר, אך לא עם נשים. אם גבר מכיר את האישה די כדי לגעת בה – הוא קרוב משפחה מן הסתם ואז ינשק אותה על הלחיים.
- במסגרת מפגשים לנשים בלבד ההתנהלות נעימה ורשמית פחות מבמערב.
- הברכה המקובלת היא "סלאם עליכום" והתשובה לה "עליכום סלאם". האורח מגיע לחדר הקבלה, עומד בדלת ומברך. רק משקיבל תשובה לברכתו יוכל להיכנס אל החדר. אם לא נענתה ברכתו יוכל לחזור עליה שוב, אך אם לא נענה כמה פעמים, עליו להבין שאינו רצוי.
- אם יש שטיח על רצפת החדר, יש להסיר נעליים ולהיכנס.
- יש ללחוץ יד לזקן הנוכחים ראשון. בדרך כלל זהו המארח, אך לא תמיד. אחר-כך יש ללחוץ יד לכל הנוכחים בחדר כנגד סיבוב השעון. ורק לאחר שלחצתם ידי כולם, אתם רשאים להתיישב ולהצטרף לשיחה. אם יש מעל 50 איש או שהישיבה אינה נוחה, אפשר ללחוץ יד למארח ולברך את שאר הנוכחים בהינף יד.
- לאחר הישיבה אפשר לשבת בשיכול רגליים, כל עוד כף הרגל אינה מופנית כלפי אדם מסוים – מחווה המתפרשת כ"לך מכאן".
- האורח אינו אמור לשנות את נושא השיחה, אלא אם נוצרו הזדמנות או הגיון בשינוי הנושא.
שיחה עסקית
- תפקידו של המארח לבחור את הנושא לשיחה. הוא יפתח ב"מה שלומך? איך אתה נהנה בביקור?" וכולי, ואז ימשיך. אם הצטרפתם לשיחה קיימת, המארח יספר על הנושא הנדון ויזמינכם להצטרף.
- אם אתם עם המארח לבדו, תוכל השיחה להתארך מעט ולהתרחב בנושאיה. אם המארח מכבד ומעריך אתכם, שיחה על ארץ מולדתכם תכלול גם נושאים שנויים במחלוקת. אינכם מצופים להסכים לכול – כך תראו לא אמינים. מצד אחר, זכרו להשאיר גם למארח מקום להגיב ואל תכנסו לוויכוח במטרה לזכות בו. מטרת השיחה ללמוד זה על זה, להעריך זה את זה, והיא עשויה לשמש מקפצה להמשך.
- האוכלוסייה במדינות המפרץ דלילה למדי, ויש אוכלוסייה גדולה של אנשי עסקים מרחבי העולם. הכללים המובאים כאן נכונים לכול מדינה מוסלמית, אך אם נפגשתם עם בעלי אזרחויות אחרות, נכון יהיה לפעול לפי קוד הנימוס המקובל על המארח.
משא ומתן
- היו מוכנים לומר את עמדותיכם. ויכוח ענייני מתחשב ומנומס לרוב מתקבל בברכה כל עוד אינו בגדר ריב, ומביא להערכה כלפיכם.
פרוטוקול המתנות
מתנות במדינות אלו הן עניין בעייתי הואיל וראשית, עלות המתנות כאן זולה יותר מבכול מקום אחר בעולם. שנית, רוב המערביים מתקשים להבדיל בין מגוון האזרחויות שניתן למצוא כאן, ולכל סוג יש העדפות אחרות. להלן כמה כללים, שתקפים לכולם:
- כול מתנה חייבת להיות באיכות הטובה ביותר שביכולתכם לקנות. אם בחרתם שטיח, עליו להיות עבודת יד ולא עשוי במכונה. פלטינה תתקבל בברכה, אך אולי יש להעדיף כסף עם חותם איכות בולט לעין, כדי לא לבלבל עם זהב לבן. זכרו כי לגברים אין להביא חפצים עשויים זהב או משי בגלל מגבלות דת. דעו כי המתנה תפתח בנוכחות הנותן והמארח יחפש תו איכות.
- כמו שגבר מערבי נמדד לפי איכות חליפתו, הגבר הערבי נמדד על-פי הריח. לכן בשמים הם מתנה מועדפת. הבושם הנבחר חייב להיות מאיכות מעולה, ויש לשים לב לריח המועדף על המקבל. נשים יקבלו בושם רק מנשים או מבן משפחה קרוב.
לכתבה נוספת על הנימוס והנוהג להתיירים הישראלים הטסים לחופשה לחצו כאן
לייעוץ והדרכה באופן אישי, לחברות וארגונים, (אפשרות בזום)
מתוך הספר: IBLCode
International Business Language Code
'שפת העסקים הבינלאומית'
מאת: תמי לנצוט ליבוביץ
©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ
כ