טלפון: 03-6913545


קצת סיביליטי במליאה, בבקשה

קצת סיביליטי במליאה, בבקשה

קצת *סיביליטי במליאה, בבקשה
תמי לנצוט ליבוביץ AICI,CIP
תאריך: 3.6.10

כחלק מסבך אירועי השבוע, יצא לי לצפות בטלוויזיה בתוכנית הזויה במיוחד. למרות שהיא שודרה בפריים טיים, היא הייתה אלימה בצורה בלתי רגילה, מגוחכת עד כדי אבסורד ואלמלא הייתה היא בעברית, הייתי בטוחה שמדובר בסרט תעודה אנתרופולוגי זר על תרבויות רחוקות. אז זהו שלא.

את השחקנים בסרט הנורא הזה (שאני מאוד מקווה שלא ייהפך לסדרה) אנחנו בחרנו בעצמנו, לפחות ברמת העיקרון. בתמונות הביזאריות בהן צפיתי, צפו גם בכל העולם. אני מתכוונת כמובן לתרחיש האלים, מילולית וכמעט פיזית, בכנסת ישראל, עת נאמה שם חברת הכנסת זועבי, אתם יודעים, זו שהייתה על אחת מספינות המשט...?

רגע אחד! אני לא מתכוונת להיכנס פה לפוליטיקה ולנקוט בדעה. בעוד כולם עסוקים בלתור אחר הצדק, בלקבוע אם הפעולה הצבאית מוצדקת, בלשאול אם מדובר באנשי טרור שהיוו איום חמור ואם התקשורת שוב אשמה, אני מעדיפה להניח לכל מה שפוליטי ולהתמקד דווקא בסביליטי.

לחברת הכנסת זועבי, כמו גם ליתר יושבי המשכן יש דעות מוצקות (כך בכל אופן אני מקווה). מליאת הכנסת מייצגת את מגוון הדעות בארץ ולפיכך מתפקידה לתת את התייחסותה לאירועים קלים כחמורים. בכדי שהכנסת, המראה של החברה הישראלית, תתפקד כראוי, היא חייבת, כמו כל חברה תקינה, להתנהל בצורה יעילה ובכבוד ובסיביליטי.

יתרה מכך, אחד הנושאים שעלו לדיון בנוגע לאירוע המשט, היה עניין ההסברה הישראלית. כיצד נוכל בכלל להתחיל ולדון בעניין חשיבותה של ההסברה הישראלית, כאשר במקביל, ממש תוך כדי הדיון, מתרחש אצלנו בבית תרחיש אלים שאיננו אלא שיקוף של נציגינו ולפיכך הסברה שלילית איומה ונוראה? הסברה איומה זו מגיעה אלינו, אל ילדינו וכן. גם אל כל העולם.

אני בטוחה כי דבריה של חברת הכנסת זועבי לא היו משכנעים אף אחד ואחת שלו דעות שונות משלה. אני אפילו מוכנה לחתום על זה. אני גם בטוחה שחברות הכנסת מיכאלי ורגב יכלו להביע את דעתן על מעשיה של זועבי, בצורה נהירה ואסרטיבית דיה, גם בלי לצעוק לעברה בוגדת או לנסות להורידה בכוח מהדוכן. יודעים מה? לפי מה שראיתי, בעצם לאף אחד ואחת לא ניתנה הזדמנות לשמוע ולהבין מה יש לצד השני לומר, ולאף אחד לא ממש הייתה יכולת להסביר. בעוד ניצבה ח"כ זועבי על הדוכן, נשמעו ברקע שלל צרחות, במקביל כמובן לקולותיו של ח"כ שאמה האומלל שלשווא ניסה לנהל את הדיון. אז נכון. הדעות ברורות וידועות מראש, אבל דחילק...תקשיבו...והי, לא רק לעצמכם.

אירוע המשט ותוצאותיו היו קשים ומורכבים זאת יסכימו כולם. גם הם, כמו אירועים ביטחוניים ופוליטיים אחרים מבוססים על העדר תקשורת, על ליקויים בניסיון להבנה ועל שאיפה להסכמה. האבסורד הוא, שגם אחרי האירוע, ממש תוך ניתוח שורשיו, נאלצנו (אנחנו, ילדינו וכל העולם) לחזות שוב בדיוק באותו הדבר - במשמעות חסרונה של הקשבה, של תרבות שיחה, בהעדרה של סביליטי.
אם זה לא היה עצוב, זה היה מגוחך. אותי באופן אישי, זה אפילו די הפחיד.

*סיביליטי – תרבות אזרחית, נימוס ונוהג.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ