אלימות בכנסת

אלימות רטובה בכנסת – לא חבל על התדמית?

תמי לנצוט ליבוביץ 11.1.12

חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, נראית כמי שיודעת מהם כללי ההתנהגות והנימוס. היא תמיד כל כך מטופחת, לבושה בקפידה, בבגדים מגוהצים, ובחליפות מחויטות, כאלו שנודה על האמת, קצת נדיר לראות במחוזותינו.

היא משדרת לסביבה תדמית אלגנטית ואינטליגנטית, אבל לעיתים, בדיוק כמו כאן, אנו מגלים שאין בכך די. לא מספיק להראות מכובד, צריך גם להתנהג כך. זה נכון בתור בקופת חולים נכון בעבודה, וזה נכון הרבה יותר במקום ייצוגי כמו משכן הכנסת.

אז נכון. חבר הכנסת מג'אדלה נהג אף הוא בחוסר כבוד משווע כשצעק לעברה תשתקי. היו מעורבים שם הרבה מאוד רגשות (ואנו יודעים שבכל התנהגות מעורב בעיקר הרגש), הייתה שם סערה לא פשוטה שאין לזלזל בה, אך התגובה לסערה לא הייתה צריכה להסתיים בכוס מים.

הפעולה של חברת הכנסת מיכאלי לעומת זאת, הייתה מחושבת ולא בלתי נשלטת. נראה כי חברת הכנסת תכננה אותה בקפידה. היא קמה ממקומה עת חבר הכנסת מג'אדלה נשא דברים, התקרבה אליו, מזגה בנחישות מים לכוס, והטיחה את הנוזל בפניו.

סערת רגשות או לא, היה לה את הזמן לחשוב ולחשב את תוצאות מעשיה ובעיקר להבין כי מדובר במעשה מבזה, לא מכובד ולא ראוי. לא למקום ובטח שלא למשרה ולתפקיד שבו היא מכהנת. המעשה רוקן מתוכן את אותה התדמית המהוגנת, המכובדת והמנומסת שהיא מקפידה כל כך יפה להקרין ולשדר לעיני העם והעולם.

לא משנה מי עמד מולה ומה הוא אמר. היא ביזתה אותו, את המקום ויותר מהכול את עצמה.

התנצלות היא אופציה. אולם את שנעשה לא ניתן להשיב. המעשה שעשתה יכול ואמור היה להימנע, וכאמור הוא לא נעשה ללא מחשבה ותכנון מוקדם.

נושאי משרה רבים חושבים כי המראה החיצוני ומילים יפות ייצרו להם את התדמית. אז נכון, חשוב ביותר להקפיד על מראה מכובד ומכבד. אולם המבחן האמיתי הוא במעשה. ודי במעשה מיותר אחד בכדי להרוס תדמית שלמה שעמלתם לבנות אותה במשך זמן רב.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ.