שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוג
גאווה להיות ישראלי ולא כברירת מחדל
מאת:תמי לנצוט ליבוביץ
שבוע אחרי יום השואה ,יום אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות ימים של גאוות יחידה, ימים שכמו סם צפינו בתכניות הטלוויזיה וקראנו את המוספים והמאמרים המרתקים ,הקשבנו ברדיו לתוכניות בהם סיפרו על מעשי גבורה אישיים, השתתפנו באירועי מרגשים באתרי הנצחה ובמרכזי ערים, הזדהינו כאבנו והערכנו את סיפורי הגבורה של הנופלים ,רמת ההקרבה, האחריות והנתינה התרגשנו עם המשפחות השכולות, הפכנו לאחים ובני משפחה קרובים.. הרגשנו מאוחדים וגאים. המעבר לחגיגות יום העצמאות שהתחילו בסיפורי מדליקי המשואות המיוחדים, נמשך בבוקר עם הנוער המדהים בחידון התנ"ך וטקס החיילים המצטיינים, והמשיך בסיפורי מקבלי פרסי ישראל. המבוגרים יותר שבנינו נזכרו בתקופה של פעם שלא התביישנו בהיותנו ישראלים אלה להיפך הגאווה והערכה של היותנו ישראלים ליוותה אותנו יום יום בארץ ובעולם. ולא כמו בשנים האחרונות בהם הפכנו להיות האויבים המסוכנים ביותר של עצמנו.מקטרים,כועסים,מבקרים,קצרי רוח, לא מפרגנים כך שמילה טובה קשה להשגה. מתעלמים ממעשים הטובים ומחפשים בכוח את המעשים ה הפחות טובים . אני מתייחסת בתיאור קצר זה לא רק לנו האזרחים אלה לשרים, לחברי הכנסת, שופטים ,אנשי הצבא, אנשי מקצוע, דתיים וחילונים שנראו ומתנהגים בשלווה ,ברגישות וההתרגשות, בנינוחות ואפילו בנימוס ופרגון זה כלפי זה, השאירו את הבעיות והתפקוד היומיומי ב"הולד" לימים אלו ולפי התנהלותם החייכנית הראו לנו שיש להם גם כישורים בינאישיים חיוביים גם כן.