שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוג
תה, תרבויות ונימוסים
תמי לנצוט ליבוביץ
בעבר היה מקובל מאוד לערוך מפגשים חברתיים בשעות אחר הצהריים, שהיו מבוססים על שתיית תה. השעה המקובלת למסיבות אלה היית ,16:00 שעה שבזמננו נחשבת אצל מרבית אנשי העסקים לאמצע היום. ובכל זאת, כך מסתבר, המסורת מחזיקה מעמד וטקסי תה עדיין מתקיימים, אפילו בזירה העסקית, אך שימו לב: אם מחליטים לערוך מסיבת תה שכזאת באמצע השבוע, כדאי לעשות זאת בשעה מאוחרת יותר, כך שאנשים יוכלו להגיע (לזמן קצר) בדרכם הביתה.
Afternoon Tea או בשמו האחר High Tea - הוא טקס שמקורו בשלהי המאה ה-18, כשדוכסית בריטית החלה לשתות תה עם לחם וחמאה שהיו מוגשים לה בשעות אחר הצהריים. בימים ההם, ארוחת הצהריים הוגשה בין השעה אחת לשתיים בצהריים, ואילו ארוחת הערב הוגשה בין שמונה לתשע בערב. הדוכסית הייתה תמיד רעבה בשעות אחר הצהריים, ולעתים קרובות נהגה להזמין אליה חברות שיצטרפו לשתיית התה יחדיו. לאט לאט הפך ההרגל של הדוכסית וחברותיה למנהג פופולרי בשכבות האוכלוסייה הבינוניות- גבוהות. יחד עם התה נהגו להגיש מאפי שמרים או עוגות קרם, ובעיקר סנדוויצ'ים קטנים וביסקוויטים.
High Tea המקורי הוגש בסביבות השעה שש-שבע אחר הצהריים לאנשים מן המעמד הנמוך, וכלל ארוחת ערב בשלמותה. יחד עם התה אכלו הרבה מאוד לחם, חמאה, ביצים, בשר ומאפים. מדובר יותר בארוחת גברים שחזרו לאחר הציד מאשר במפגש חברתי של חברות בשעות אחר הצהריים.
היום משמעות המושג High Tea שונה בתכלית. משמעות השם נגזרת מן הביטוי "It's high time we had something to eat". מכאן, ניתן להבין, שאירוח מסוג זה מתכוון לשדרג את תה אחר הצהריים המסורתי, ומציע מגוון רחב יותר של כיבוד, לא רק בתחום המזון אלא גם במשקאות. כך למשל בהחלט מקובל להגיש ויסקי וסודה בעת .High Tea לכיבוד מתווספים מיני מזונות כגון נקניקיות, ביצים רכות, סרדינים על צנימים, כבדי עוף ועוד. בכל אופן, תמיד יוגש גם מזון חם ומבושל. מכיוון ש-High Tea כולל יותר כיבוד, הוא נערך בשעות מאוחרות יותר מאלה של מסיבת התה המוקדמת.
מבחינת סולם החשיבות של האירועים החברתיים, ה- High Teaנמצא מדרגה מתחת למסיבת התה המוקדמת. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שב-High Tea, הסבירות שתוגש גם ארוחת ערב מלאה נמוכה מאשר במסיבת תה מוקדמת.
ההיסטוריה של התה
מקובל להאמין כי סין היא ארץ מוצאו של התה. לפי אחד הסיפורים ניסו האיכרים בסין לשפר את טעמם של מי השתייה שלהם על ידי הוספת עשבי טעם שונים. אחד מאותם עשבי טעם, מקורו היה בשיח ששמו צ'אי, שנחשב לטוב מבין עשבי הטעם ולכן גם הפך להיות הפופולרי ביותר.
בעבר הרחוק נעשו ניסיונות להחדיר את התה לאירופה ולארצות הברית, אך הראשונים ששתו תה היו ההולנדים, שכבר במאה ה-17 קיימו קשרי מסחר עם הסינים והם שהכניסו את התה לזירה העולמית. התה הוחדר לצפון אמריקה על ידי ההולנדים בשלהי המאה ה-17, וצריכתו הלכה והתרחבה בעיקר בקרב השכבות הגבוהות, שנהנו מאוד ממסיבות התה. ההשתתפות במסיבות התה האלה, עם כלי הכסף והפורצלן, הפכה להיות סמל סטטוס של משפחות האליטה בקליפורניה ובבוסטון. בהמשך חדר התה גם לשכבות הנמוכות יותר כסמל לאדיבות, להכנסת אורחים נאותה ולנימוס. בשנת 1760 היה תה המוצר השלישי בכמויות היבוא שלו.
כיום שיח התה גדל ברוב ארצות אסיה. ארצות הייצור העיקריות של התה הן הודו, סרי לנקה (ציילון), פקיסטן, יפן, ג'אווה, סומטרה, סין ופורמוזה. שיחי התה גדלים במטעים וקטיף העלים נעשה באופן שוטף לאורך כל השנה, למעט סין, שבה מתבצע הקטיף בעיקר באביב ובסתיו. איכות התה תלויה בגודל העלים, ואת התה הטוב ביותר מפיקים מן העלים הצעירים ביותר.
כללי הטקס מסיבת תה
מסיבת תה יכולה להתקיים בכל חדר, מרפסת או גינה. הסידור האידאלי הוא להציב שני שולחנות נפרדים: האחד לצדה של המארחת ועליו כל הדרוש להכנת התה ולמזיגתו. ספלי התה גם הם מונחים על שולחן זה. על השולחן השני מונח הכיבוד, הצלחות והסכינים, והוא ממוקם כך שיהיה נגיש לכל האורחים.
יש לדאוג שלכל אורח יהיה היכן להניח את הכוס והצלחת שלו. אם ישנם הרבה אורחים, כדאי לשים שולחן קטן בין כל שני כיסאות.
כל אורח מקבל ספל, תחתית ועליה כפית, צלחת וסכין. אין מגישים מזלגות. מאכלים או עוגות שאי-אפשר לאכול בידיים, אין מגישים במסיבת תה. בעבר לא היו משתמשים במפיות במסיבות תה, אולם כיום מקובל להגיש לאורחים מפיות קטנות (מפיות נייר יעשו את העבודה בהחלט).
מסיבת תה מחייבת הצטיידות בכלים מיוחדים:
- קומקום גדול מכסף או מחרסינה, המונח על גזיית אלכוהול
- קומקום עם תמצית תה
- ספלים וצלחות תחתיות
- מסננת תה
- צלחת קטנטנה להנחת מסננת התה (או שקית התה)
- קנקן לחלב
- קערה לקוביות סוכר
- צלחות קטנות
- מפיות
אופן ההכנה :
- את התה מכינים בחדר האירוח, בנוכחות האורחים(ולא במטבח!). מחממים את קומקום התה על ידי כך ששוטפים אותו במים רותחים. מכניסים לקומקום את עלי התה, יוצקים על עלי התה מים רותחים וממתינים.
- כשהתה מוכן פונים לאורח הכבוד ושואלים אותו כיצד הוא שותה את התה. מוסיפים סוכר (רצוי קוביות) וחלב בהתאם לבקשת האורח. באשר לשתיית תה עם חלב, ישנן שתי אסכולות: האחת גורסת כי תחילה מוזגים לכוס את החלב ולאחריו את התה והשנייה טוענת הפוך. מקובל יותר למזוג תחילה את התה, שכן אז ניתן לראות את צבעו ולבחור ברמת החוזק הרצויה.
- את פלחי הלימון מגישים על צלוחית זכוכית.
ישנן שלוש שיטות מוכרות להכנת תה: השיטה האנגלית, השיטה הרוסית ותה בשקיות.
בכל אחת מן השיטות חשוב להקפיד על מים שלא יהיו "קשים". יש להביא את המים לרתיחה ולהשתמש בהם מיד (רצוי לא להרתיח מים לאורך זמן או לשוב ולחמם מים רתוחים).
1. השיטה האנגלית
- הקנקן המתאים ביותר הוא הקנקן העשוי מחרסינה. יש לחמם אותו על ידי שטיפה במים חמים או בעזרת אדים.
- לתוך הקנקן החם מכניסים את עלי התה (כפית שטוחה או שני גרם תה לספל).
- יוצקים את המים הרותחים על עלי התה וממתינים 8-5 דקות.
- התה האנגלי מוגש תמיד עם חלב קר ולא מבושל.
- ליד קנקן התה מגישים קנקן עם מים רותחים, קנקן חלב קר וסוכר.
- תה אנגלי מוגש תמיד בספל.
. 2. השיטה הרוסית
- השיטה הרוסית מאופיינת על ידי השימוש בסמובר או במיחם, שבו רותחים המים ללא הפסקה והוא מהווה מקור תמידי של מים רותחים.
- את תמצית התה מכינים על ידי השריית כמות גדולה של עלי תה בתוך כמות קטנה יחסית של מים רותחים.
- את התמצית המוכנה שומרים בקומקום, אך לא לפרק זמן ארוך מדי - תמצית שעומדת למעלה מ-15 דקות נוטה לאבד מהניחוח שלה והופכת להיות כהה ומרירה.
- תה רוסי מגישים בכוס זכוכית, הנתונה במחזיק כוס עשוי מתכת.
- מוזגים לכוס כמות קטנה של תמצית ועליה יוצקים מים רותחים מהסמובר.
- מגישים עם התה פלח לימון וסוכר או קנקן עם מיץ לימון טבעי.
- מקובל להשתמש בקוביות סוכר, אך אפשר בהחלט להסתפק בסוכר בתפזורת או בשקיות.
3. תה בשקיות
- הגשת התה בשקיות היא השיטה המודרנית השכיחה, אך גם זו הרצויה פחות.
- איכות התה בשקיות היא תמיד נמוכה מזו של התה הרוסי, ובוודאי מזו של התה האנגלי.
- קיימים הבדלים משמעותיים בין השקיות של היצרנים השונים.
- השימוש בשקיות יכול להיעשות לפי השיטה הרוסית: מכניסים את השקית לתוך הכוס, במקום תמצית, ויוצקים מים.
- אם השימוש נעשה לפי השיטה האנגלית, מכניסים את השקית לתוך הקנקן.
- בכל אחד מן המקרים התווית המחוברת לשקית התה תמיד נשארת מחוץ לכוס או לקנקן.
הידעת:
את שקית התה תמיד מוציאים מהכוס ומניחים בצלוחית מיוחדת קטנה ולא על תחתית כוס התה שלנו
להדגמה כנסו לסרטון שלי
©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ