נוהגי-נימוסי שתיית האוזו

אוזו המשקה הלאומי של יוון

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

אוזו Ούζο ליקר בטעם אניס, מיוצר משאריות תעשיית היין . grape must משקה חריף מזוקק המיוצר בדרך כלל ביוון. האוזו הוא שקוף ומכיל אניס. החוק היווני קובע שעל מנת להיקרא אוזו על המשקה להכיל לפחות 20% Ouzo Yeasts . טעמו של האוזו , נקי ורענן ומתאים לכל ימות השנה כמשקה קיץ - בגדי ים רטובים, קלמרי מטוגנים, לילות קיץ חמים בבתי קפה בחוץ. בחורף יש פחות עבודה, והלילות ארוכים. חברים, מוזיקה ושיחה על אוזו - אלה ממלאים את לילות החורף הארוכים בשמחה."

משקאות האניס למיניהם מופקים מצמח האניס, הנפוץ בארצות חמות ובעיקר סביב הים התיכון. משקאות האניס לסוגיהם דומים בטעמם עקב נוכחותו החזקה והדומיננטית של הצמח עצמו. מקור השוני בין משקאות האניס הוא בתבלינים שמוסיפים לאלכוהול וצורת הפקתם.

שתי דרכים ליצור אוזן יווני, האחת יקרה יותר והשנייה זולה יותר. משרים את זרעי האניס וצמחים נוספים באלכוהול באחוז גבוה 95%. (התערובת הספציפית היא הסוד השמור של יצרני האוזו). התמיסה שמתקבלת לאחר ההשריה נקראת Ouzo yeasts (למרות שאין בו שמרים)מזקקים לחוזק של 80% אלכוהול. היצרנים הטובים מדללים את התזקיק במים ומגיעים עד 40% אלכוהול. מוצרים אלו נקראים " "מזוקק 100%". מה שהיצרנים הפחות טובים עושים הוא ערבוב של התמיסה עם תמציות אניס בכוהל ודילול במים. כמובן שהמשקה זול יותר ופחות טוב ואיכותי.

תרבות שתיית האוזו:

האוזו הוא משקה חברותי ,עדין ,יפה, זך , מעונן ורך אותו שותים במשך היום, הצהרים ,ערב ועד הלילה המאוחר, ותפקידו בהשארת האורחים והחברים במשך שעות ארוכות כחלק מתרבות האירוח יווני סביב השולחן תוך הדגשת החברתיות של המשקה. יחד עם המשקה נהוג להגיש את המאזטים רבים

Meze - צלחות קטנות של טעימות - פיקנטיות, דגים מעושנים, זיתיים , גבינות, פלפלים חריפים, דיונון טרי ומטוגן, אניס רך וריחני במתיקות לטעמים הנועזים המתאימים לחיך היווני. ועוד ועוד , טיפ קטן על הדרך, משקה אניס נחשב טוב ויעיל לעיכול. Ouzo הוא משקה המיועד למזון.

נוהגי שתיית האוזו:

האוזו מוגש עם מתאבנים – Meze
האוזו מוגש בדרך כלל בצורה נקיה, בלי קרח.
הצעירים אוהבים לשתות בשוט, חייבים להיזהר, עדיף כמשקה ארוך.

נהוג לשתות את משקאות האניס בכוס גבוהה, ולהגיש את המשקה עם קרח בצד

(או לשאול את המזמין אם הוא מעוניין בקרח).

כמעט בכל רחבי יוון, האוזו מוגש באופן קלאסי : בכוס גבוהה - כמו כוס מים או אחת קטנה יותר. זה יכול להיות מוגש על קרח או מוגש עם דלי קרח ליד, ומים בצד.

שתי כוסות על שום מה? מגישים שתי כוסות, האחת עם מים קרים והשנייה עם אוזו, וכשמוסיפים לאוזו מים או קרח הוא נעשה לבן חלבי, זאת בשל שמן זרעי האניס האתריים שנמצא באוזו ובבואו במגע עם מים או קרח חלה אמולסיה והמשקה מקבל צבע לבן חלבי .
חשוב לדעת: מוזגים מנה של משקה אניס לכוס גבוהה, יוצקים מים קרים עד שהמשקה מתחיל להתחלב ואז אפשר להוסיף קרח. הוספת קרח לפני המים תפגע בשמני האניס והטעמים של המשקה "יישברו"
ברגע שכוס חברך מתרוקנת
אפשרות נוספת: משקאות האניס פופולריים גם עם תוספת מים או מיצי פירות הדר למיניהם, מה שמוריד את רמת האלכוהול והופך אותם לאפרhטיפים של ממש.

לסיום: בניגוד לשתיית יין שיכולה לגרום לנמנום, האוזו הרבה פחות יש טוענים שזה בגלל ארומת הצמחים, או, ההשפעות של המשקה המזוקק לעומת מותסס. אך לא משנה מה הסיבות, שתית אוזו בחברותה גורמת לקשר חברי נעים. ואנו האורחים שמגיעים להתארח אצל מארחינו היונים חייבים לנהוג לפי כללי הטקס והנוהג של שתיית האוזו.

ועוד טיפ ידע קטן: כמעט לכל מדינה באזור הים התיכון יש את הגרסה שלה לאוזו. כלומר, הוא תמיד יהיה אחד מבין שלל משקאות אלכוהוליים על בסיס אניס. בין אם זה הראקי הטורקי, הערק הלבנוני, הפאסטיס הצרפתי או הסמבּוּקה האיטלקית - כולם מושפעים מאוד מצמח האניס ששכיח באזור מזרח אגן הים התיכון. הרעיון זהה בכולם. אלכוהול בטעם אניס. שיטת הייצור שונה במעט וכך הטעם, רמת המתיקות ואחוזי האלכוהול.

הברכות בהרמת כוסית האוזו:

"Πάμε για ενα ουζέλλη" - "Pame yia ena ouzelli" = בוא נלך על קצת אוזו.

"Και εις άλλα με υγεία" - "Kai eis alla me ygeia" = "ולבאים הבאים בבריאות טובה"