טקס עישון סיגרים

טקס עישון סיגרים - עשרה כללים למעשן הסיגרים

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

הסיגר, על ריחו הדומיננטי ומגוון טעמיו, הפך בשנים האחרונות לאורח מבוקש בתרבות העסקית ולנושא שיחה מקובל בכל העולם. מועדוני הסיגרים צוברים תאוצה וזוכים להכרה בין-לאומית, ועישון סיגרים הפך לחוויה משותפת, הן לגברים והן לנשים.

כמו כל טקס תרבותי מודרני, גם עישון הסיגרים מציית לקודים בין-לאומיים, וכמו כל סיטואציה חברתית-עסקית, ההתנהלות בתוכה קובעת מערך כוחות ומייצרת דינמיקה קבוצתית. אם אתם מצטרפים לטקס כזה ומבקשים ש"יצא עשן לבן" בתום הפגישה, תוכלו להשתמש בהיכרות עם תורת עישון הסיגרים כמקדם תדמיתי, כלומר שליטה בתהליך תסייע לכם לקבוע עמדה אמינה וענינית 

קיטום קצה הסיגר

לפני שמדליקים את הסיגר קוטמים את קצהו כדי "לפתוח" אותו ולהכין אותו לעישון.

יש שלוש דרכים לחיתוך ופתיחת הסיגר:

• חירור הקצה בעזרת מנקב .
• חיתוך בצורת :V חיתוך בצורה זו יוצר ארובה לעשן ונותן טעם רב לסיגר. גם שיטה זו מקובלת פחות כיום, מכיוון שהסיגרים עבים יותר וחיתוך כזה עלול לקרוע את עטיפת הסיגר.
• גיליוטינה: קוטמת את הקצה בצורה חדה ושווה. השיטה המועדפת והנפוצה ביותר.

הצתת הסיגר

הצתה לא נכונה מסתכמת במקרים רבים בהדלקת החלק המרכזי של "פני" הסיגר. רק החלק הזה בוער בלי מה שמסביבו. בעירה כזאת יוצרת חור שרוף במרכז הסיגר, ההולך ומעמיק עם התקדמות העישון. ברור שמפסידים את ההנאה מן הדבר האמיתי - העשן הנוצר מן הבלנד של כל העלים. עשן של סיגר הבוער כך גם יהיה חריף וגס משום שכוונת המשורר הייתה ליצור מזיגה משובחת של עשן הנוצר מכל עלי הסיגר.

הדליקו את המצית וטבלו את "רגל" הסיגר - הצד הפתוח - בלהבה לכעשר שניות, כדי לחמם אותה. עכשיו יש לחרוך (To charr) את עלה העטיף המקיף את רגל הסיגר. פעולה זו מבטיחה הדלקה נכונה ואחידה. גלגלו את רגל הסיגר בלהבה ורכזו אותה על ההיקף. היקף הרגל צריך לקבל צבע אפרפר, כמו שהפחמים מקבלים במנגל. זהו תהליך איטי, האורך למעלה מדקה ואף שתי דקות. במהלך כל שלבי ההדלקה רגל הסיגר צריכה להיות טבולה בחלק הכחלחל, החם ביותר של הלהבה, אף פעם לא בקצה הכתום של הלהבה, כי שם היא גם חמה פחות וגם מפייחת.

כעת, כשכל היקף הרגל חרוך, הגיע הזמן להדלקה. שימו את הסיגר בפיכם, טבלו שוב את ה"רגל" בלהבה ואז התחילו ממש להדליק את הסיגר ולינוק את עשנו, כדי שיידלק היטב ובאופן אחיד על כל פניו. התחילו לינוק אוויר בקצה שבפיכם וסובבו את הסיגר באצבעותיכם כך שיסתובב גם בפיכם, כדי להבטיח הדלקה אחידה. ככל שהסיגר עבה יותר כך תימשך הדלקתו זמן רב יותר. כשנראה לכם שהקצה דולק במידה מספקת הוציאו את הסיגר מפיכם ונשפו על הקצה הבוער כדי ללבותו ולהבטיח שכל "פני" הסיגר דולקים, וכי אין שם חלקים שהאש עדיין לא אחזה בהם כראוי. אם ליבוי פני הסיגר מגלה חלקים כאלה, כוונו אליהם את להבת המצית ודאגו שגם הם יבערו.

יש להקפיד שכל קוטר הסיגר דולק. אם לא, יש לחזור על תהליך ההדלקה עד שכל הקוטר יקלוט את האש. רק כך אפשר להבטיח עישון מהנה ואיכותי.

אביזרים נלווים

1. היומידור -   Humidor  

• תיבת אחסון מיוחדת לשמירת הסיגרים בתנאים מתאימים.
• מכיל מ25- סיגרים ועד אלפי סיגרים.
• חייב להיות במקום מוצל עם לחות מתאימה וטמפרטורות נמוכות יחסית.
• 20 מעלות צלזיוס.
• 70% לחו

2. מאפרת סיגרים: מאפרה גדולה בעלת שקעים עבים, ארוכים ועמוקים, המאפשרים לסיגר להיות מונח בצורה יציבה

השלבים בעישון הסיגר

1. התבוננו בסיגר על כל אורכו, צבעו ורמת הגימור שלו.

2. הריחו את הסיגר.

3. קטמו את הכיפה 2-1 מ"מ, אך הותירו "טבעת" שתמנע מעלה העטיף להיפרם.

4. הדלקה: יש לחרוך באיטיות את כל היקף הסיגר כשהוא עדיין אינו בפה.

5. שימו בפה ושאפו כמה שאיפות.

6. הוציאו את הסיגר ונשפו על פניו הבוערים כדי לוודא שכל שטח הפנים בוער. אם לא - חזרו על  

פעולת הנשיפה.

7. כדי ליהנות מהעישון ולא לחמם מדי את הסיגר שואפים בערך אחת לדקה. הפסקות גדולות מדי

    עלולות לגרום לסיגר לכבות.

8. יש לאפר רק כשמצטבר אפר של כשני ס"מ.

9. סיימתם לעשן? אין מכבים ואין מועכים את הסיגר. מניחים במאפרה שייכבה מעצמו.

טבעת/חבק הסיגר

כל סיגר עונד חבק המציין את שם היצרן. המנהג התחיל בעבור הקיסרית יקתרינה הגדולה מרוסיה, שהייתה חובבת סיגרים נלהבת. עלה העטיף החום היה מכתים את הכפפות הלבנות שלה, והיא ביקשה להלביש על הסיגרים טבעת מנייר. מאוחר יותר, כאשר גברים החלו לעטות על ידיהם כפפות לבנות, נוצר אצלם אותו צורך. מאז הפך החבק לאמצעי שיווקי בעבור היצרן, ולסמל סטטוס עבור מעלי העשן.

ישנן שתי גישות באשר לחבק:

1. יש המורידים את החבק מהסיגר לפני שמדליקים אותו .(Ring Off)

2. יש המשאירים את החבק בזמן העישון  .(Ring On)

הראשונים טוענים שהשארת החבק על הסיגר היא חסרת טקט ובגדר התנהגות בלתי מלוטשת, משום שהיא מנפנפת בסמל סטטוס באופן בלתי ראוי. אחרים טוענים, שהסרת החבק עלולה לפגוע בעטיף הסיגר. כמו כן, הם אינם מתביישים להודות כי הם רוצים שיראו איזה סיגר הם מעשנים, בעיקר אם מדובר בסיגר יקר מתוצרת איכותית. הגישה המודרנית היא שכל אחד בוחר כיצד לעשן את הסיגר שלו.

עשרה כללים למעשן הסיגרים

1. לפני הצתת סיגר יש לבדוק אם יש על השולחן מאפרה. זהו סימן בשפה בין-לאומית - כשימאפרה מותר לעשן, וכשאין מאפרה, זהו מקום ללא עישון.

2. תמיד כדאי - גם אם יש מאפרה - לשאול את המסובים אם מותר לעשן.

3. כשמכבדים אתכם בסיגר, אין זה נאה לשלוח יד אל הסיגר היקר ביותר. בוחרים בסיגר ממוצע.

    אם המכבד נוקב בשם של סיגר, על המתכבד לקחת סיגר זה מן ההיומידור או מן הפאוץ'.

4. כשמתכבדים בסיגר אוחזים בגופו ולא בראשו.

5. אין לגלגל סיגר על יד האוזן. זהו חיקוי של התנהגות מעולם הקולנוע, שמעיד על בורות בעישון סיגרים.

6. אין לדבר עם סיגר בפה. אין לדבר עם הידיים כשמחזיקים בסיגר. אם אתם נוהגים לדבר עם  הידיים, הניחו את הסיגר בזמן הדיבור.

7. גבר אינו מדליק סיגר לגבר. גבר כן מדליק סיגר לאישה. מותר לגבר גם לסייע לאישה בקיטום הסיגר.

8. סיגר אחרי ארוחה טובה הוא מחמאה לארוחה. ככל שהארוחה כבדה יותר, כך מקובל להגיש סיגר מלא-גוף יותר.

9. אין להדליק סיגר בין המנות בארוחה.

10.אין מכבים סיגר. מניחים אותו במאפרה ומניחים לו לכבות מעצמו.

                                                                                                                                   מתוך הספר:

IBLCode                  

שפת העסקים הבין-לאומית                 

      ©כל הזכיות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ