סביב השולחן

 סביב השולחן

שירי דובר בראיון אישי עם תמי לנצוט ליבוביץ.

מה ואיך לאכול ובלי מילה אחת על דיאטות. שירי שלנו ממשיכה את סדר הפגישות עם תמי לנצוט ליבוביץ. והפעם: על נוהגי שולחן.

לפעמים חשוב לסתום את הפה

הפרק הזה הוא על אוכל. אם עד עכשיו דיברנו על רול של סושי פה, דרינק שם, הפעם אנחנו מדברים על ארוחה של ממש. אבל לפני שנשב אל השולחן, בואו נשוב לרגע אל החדר של המינגלינג, הקוקטייל והמתאבנים. זוכרים את יתרונותיה של כוס היין המובילה? אתם אוחזים בה ביד שמאל ומשאירים את יד ימין פנויה ללחיצות יד? אז רק שתדעו שזה לא הכל.

בואו נחשוב לוגיסטית. אם יד שמאל אוחזת בכוס, וימין מנוטרלת כרגע, איפה בדיוק נחזיק את הצלוחית הקטנה עם הסושי/בליני/ראפ סלמון? תמי הציעה לי שני פתרונות. אקדים ואומר כי את הראשון חיבבתי יותר למרות שהוא דורש מעט אימונים וקואורדינציה. תמי מראה לי איך בסיוען של חמשת אצבעות יד שמאל נוכל גם לאחוז בצוואר כוס היין (ברור לכולנו שלא בגביע, כן?) וגם לשרבב בניהן צלוחית עם פינגר פוד זה או אחר. זה קשה אבל אפשרי. אני חושבת שבעבור שילוב של שניים שלושה בליני זעירים של סלמון יחד עם מראה אלגנטי, שווה להתאמן ולרכוש את המיומנות הזו. אמאמה, תשכחו ממיני מתאבנים שדורשים שימוש במזלג, או שפשוט תפתחו שיטה להחזיק ולהשתמש בכוס יין, צלוחית, מזלג וסכין ביד אחת מבלי לעשות מעצמכם צחוק, נראה אתכם.

הפתרון השני החביב פחות, דורש אולי פחות קואורדינציה אבל מצריך הרבה יותר כוח רצון ולכן הוא קשה יותר לביצוע. הוא מתמצה בעצם בשתי מילים: סתמו ת'פה. פשוט ככה. ותרו על הנשנושים, המתאבנים וכיו"ב.

אל"ף, תיכף תראו שיהיה לכם מספיק מה לאכול אחר כך. ובי"ת, גם אם לא ... גם אם מדובר בקוקטייל בלבד ללא ארוחה, עשו לעצמכם טובה (לכם ולתדמית שלכם) ואכלו סנדביץ' קטן בבית. כן, אפשר גם חביתה, אבל רק אל תגיעו מורעבים לאירוע. מכירים את זה שלפני אירוע אתם לא אוכלים כלום כל היום, ואז מגיעים ומתנפלים על הקייטרינג? בטח לא תתפלאו לשמוע שזה לא משדרג לכם את המוניטין מי יודע מה, ואני מדברת מניסיון. אהה, משהו שכן חשוב שתעשו בשלב המתאבנים הוא בכל מקרה, ועל כל מקרה שלא יבוא לאתר שולחן פינוי או מלצר באותו התקן. כלומר, אם כבר אתם עם צלוחית, מפית וכוס, מומלץ לוודא היכן תוכלו בעת הצורך להיפטר מכל הכבודה ולשלוף בידיים נקיות כרטיס ביקור. זהו. בואו לשולחן. היי, רגע, תמי מבקשת שאת כוס היין מקודם תשאירו מאחור. אל דאגה, תיכף תקבלו חדשה. נו, יאללה בואו, אני רעבה.

שולחן ערוך

זוכרים שתיארתי לכם את השולחן הגדול במשרדה של תמי לנצוט ליבוביץ? במפגשים עד כה ישבנו תמי ואני אל השולחן כשמולנו מקסימום כוס תה או קפה. עכשיו כשהגענו לפרק של שולחן ונהגיו, קמה תמי ממקומה ושלפה מהארון צלחות, סכום ועוד כהנה וכהנה מכשירים ומיכשורים. דקה אחר כך ניצבו מולי כל האינסטרומנטים לארוחת ארבע מנות, להוציא האלמנט הנגיס והלעיס. הדבר היחיד והמעניין שבכל זאת היה על אחת הצלחות היה ציור של ספרות, כמו בשעון. היו שם עוד כמה תוספים אלגנטיים, אותם אני לא מכירה, לפחות לא מארוחות היחיד אותן אני עורכת לעצמי בכורסא מול הטלוויזיה, בהם תג שם ועוד אי-אילו שלוש מערכות סכום ספייר. תג השם, הסבירה לתמי, הוא דבר די מקובל בארוחות מוזמנים מכובדות. הרחבה על עריכת שולחן כהלכה תוכלו למצוא כאן, באתר של תמי.

לסדר הישיבה בארוחה, כך אמרה, יש חשיבות לא מבוטלת. כדאי שתדעו כאורחים כמו גם כמארחים, כי יש כוונה עמוקה מאחורי סדר הישיבה. ראשית חשוב לדאוג ולהושיב - גבר, אישה, גבר, אישה. שנית, לא מושיבים זוג נשוי זה לצד זה אלא זה מול זה, בכדי שיתפנו לשוחח עם יתר המסובים ולא רק לדון בענייני "מה אכל הקטנצ'יק בגן". אגב, אם הזוג אינו נשוי, דווקא כן מושיבים אותם זה לצד זה (למרות שבעולם המודרני עדיין יכול להיות להם קטנצ'יק בגן). לי, באופן אישי, כללים אלו נשמעו כמו סוג של חידת הגיון. מה שבטוח, הבטחתי לתמי, בפעם הבאה שאגיע לאירוע בו המקומות שמורים אתחשב ולא אעיז לעשות החלפות ושינויים מאחר ואבין כמה קשה היה למארח לצלוח את הסודוקו השברירי הזה.

התיישבתי. תמי הורתה לי לשים את מפית הבד על הרגליים. למפית יש עוד כמה תפקידים חוץ מלמנוע לנפולת (במקרה שיש כזו) להכתים את המכנסיים. היא כמובן גם משמשת לניקוי הפה, זאת תוך נגיעות קלות וקיפול בכל פעם, אבל היא גם מסמנת טריטוריה! והיה ועליכם לקום באמצע הארוחה, הרי שהשארת המפית על הכסא (!) והכנסתו למקום בשולחן אומרת - עוד אשוב. אם לא עשיתם כך, והשארתם את הכסא בחוץ ולא די בכך אלא גם הנחתם את המפית המוכתמת על השולחן, אל תבואו אל תמי ואלי בטענות אם פינו לכם את הצלחת כשאתם באמצע הפילה מיניון.

סיימתם לאכול? אחלה. עכשיו אפשר להשאיר את המפית על השולחן, אבל עשו לעצמכם וליתר הסובבים טובה ואל תנערו אותה לפני כן. מלבד המפית, יש אינסטרומנט נוסף שמיקומו מצביע על השלב בו אתם נמצאים בארוחה, ואני לא מתכוונת לאבזם החגורה, אלא לסכו"ם. גם כשאתם עדיין מסבים לשולחן, חשוב שהמלצר/המארח ידעו אם אפשר לפנות את צלחתכם ולהמשיך למנה הבאה. ("האמת" אמרתי לתמי, "אצלי אין הרבה דילמות. ניתן לדעת על פי ניקיון הצלחת שלי שסיימתי. אצלי האכילה לא מסתיימת עד שהיא מסתיימת...". אבל בכל זאת, שתדעו). תמי הניחה מולי את הצלחת המצוירת, זו דמוית השעון:

• הצלבת הסכין והמזלג על השעות חמש ושבע = רגע, יש לי עוד כמה ביסים.

• מיקום שניהם על השעה חמש = זהו. אני מפוצצת. אפשר להביא את הקינוח.

תמי הסבירה לי ליד השולחן עוד דברים רבים שחשוב לדעת, החל ב- איך "אוספים" מרק לכף (בחלק החיצוני...מסביב ולא מהמרכז הלוהט) וכלה בהסברים על הכלים לשליפת אסקרגו (תזמינו אותי לאכול אסקרגו ואני מבטיחה להראות לכם), אבל הישיבה אל מול הצלחות הריקות, והדיבור על האוכל עשו אותי קצת רעבה ופחות מרוכזת. לא תאמינו כמה רבים הדברים שאפשר וצריך לדעת. נפרדתי מתמי לא לפני שלחצתי את ידה לחיצה אמיצה, למרות החלושס שעשה בי הרעב, ויצאתי אל הרחוב. בדרך קניתי לעצמי חצי מנה סביח. נו מה, אני חייבת להתאמן לאכול באלגנטיות רק ביד שמאל.