יחסי הורים ובני נוער במשפחה

יחסי הורים ובני נוער במשפחה
תמי לנצוט ליבוביץ 
 

להתבגר היום זה שונה מלהתבגר פעם, אך אין זה אומר יותר או פחות קשה, זה אחרת. גיל ההתבגרות הוא גיל קשה גם לנוער וגם להורים.

דרך התבגרות הנוער של היום בעידן האנרגטי התחרותי והדינאמי, בחברת שפע ותקשורת השולטת בכל תחום בכל מקום ובכל רגע נתון, מקשה על תהליך ההתבגרות ועל מציאת הדרך המתונה בתקשורת המשפחתית.

בעבר, בשנות החמישים, החיים היו שונים בתכלית. הרבה אמהות לא עבדו והיו בבית. אחרי מלחמת העולם השנייה הורים רצו ליצור עבור ילדיהם ילדות מושלמת נעדרת קשיים ו"עטפו" את ילדיהם כך שאפשר לומר שיצרו דרך חינוך כמעט לא אנושית בנתינה וגיבוי אין סופי.

בעידן העכשווי להרבה הורים יש התחייבויות רבות של עבודה, חברה וכד'. הם לא נמצאים הרבה עם ילדיהם ולעתים אינם יודעים איך להיות בקשר אתם. הורים רבים מטיפים מוסר לילדיהם במקום להקשיב להם, ולנוער המתבגר יש תחושה שהוריהם אינם מכירים אותם ולא מבינים אותם. בעוד שהנוער המתבגר מחפש את ההורים שיגרמו להם להביט בהם בהערכה ולא להימלט מהם, יש צורך במציאת שביל הזהב ואיזון בדרך ההתבגרות.

בעוד המילה "נימוסים" נחשבת ל- old fashion, ארכאית במידה מסוימת, מילה שלא מתאימה לקצב ואורח החיים של העולם המהיר והדינמי, האלקטרוני והאנרגטי של היום, עולם שמסיר מעליו חוקים וגבולות, עולם שהפך לכפר גלובאלי...

דווקא בעולם המודרני, הדרך שבה אנו מתייחסים לסובבים אותנו ודרך התנהגותנו (נימוס ונוהג) ישפיעו על מה שאחרים יחשבו עלינו.

מה שאנו אומרים והדרך שבה הדברים נאמרים, ובהתאם לכך גם צורת ההתנהגות שלנו - הם שהופכים אותנו להיות מי שאנחנו.

כאן בדיוק נכנסים לתמונה הנימוס והנוהג שמטרתם אינה יצירת תקנון התנהגות מוכתב של כללי "עשה ואל תעשה" שיש לשנן בעל-פה, אלא להפוך אותם לכלים תקשורתיים בינאישיים שיהפכו לטבע שני בכל מצב לפי ההיגיון והשכל הישר.יש לזכור ולהבין שנימוס ונוהג אינם אוסף של חוקים מטופשים - זוהי דרך חיים.

כמה טיפים להורים של בני נוער:

היות והחיים הפכו לדינאמיים בעידן זה, וזמן הפך לנכס יקר לכן יש להכניס לשגרת החיים יותר מכל תקופה אחרת את תחום הנימוס והנוהג.

יש לקבוע ארוחה אחת ביום שבה המשפחה מתכנסת לישיבה סביב השולחן. הזמן הזה הוא קודש הקודשים לזמן איכות להכיר את הילדים וההורים וכמובן את האחים. אך אם נסתכל על משפחה ממוצעת התמונה הבאה לא תהיה לנו זרה: אחד ההורים עדין בעבודה, הטלוויזיה ברקע, הטלפונים הניידים נמצאים על שולחן האוכל, אם לא עונים אזי מסמסים. בקיצור לא זה התכוונתי.

יש להגיע למצב שאנו בתור הורים מכניסים ארוחה אחת ביום, בנוכחות כל המשפחה והופכים את העניין לשגרה. זהו הזמן הכי נקי לשיחה (כשב-90% מהמשפחות התכנסות כזו לא קיימת) והזמן הטוב ביותר להקניית הנימוס והנוהג.

כמובן שהכול מתחיל מההורים ובטיב היחסים ביניהם. חשוב שההורים ידעו לא להעלות את הבעיות האישיות שלהם לשולחן אלא להקדיש את הזמן לילדים, לשמוע על מה הם מדברים, האם מעלים טענות ובעיות כלשהן שמציקות להן – ולהגיע לדרך האופטימלית לפתרון. הילדים צריכים לדעת שאין כמו המשפחה, והזמן סביב השולחן הוא המסגרת המשפחתית והתמיכה שכל ילד צריך לקבל.

• מודל לחיקוי – את המילה "נימוס" אפשר בקלות להחליף במילים "התייחסות חייבת להיות חיובית". כללי התנהגות תקינים מתחילים עם ההורים ועם טיב היחסים ביניהם. ברגע שהורים מכבדים ומוקירים זה את זה, הילדים יחקו התנהגות זו וירצו להיות כמוהם.

• הכול מתחיל מהבית - כדאי להתחיל ללמד את הילדים להתייחס בצורה חיובית, נעימה ואדיבה לבני המשפחה, הקרובים והמכרים כבר מגיל צעיר מאוד. תנו דוגמה אישית: השיבו רק לאחר שהילד סיים לשאול את השאלה, דברו בגובה העיניים ולא מתוך תחושת "עליונות" מסוימת והקפידו לא להרים את הקול.

• החדירו הרגלים מגיל צעיר – בקשו מהילדים לכתוב ברכה בכתב יד לדודה על המתנה הנפלאה שקנתה לו ליום ההולדת. אם השכנים בקומה שלכם מבקשים עזרה מדי פעם להוריד את הכלב שלהם – עודדו את הילדים להתנדב והסבירו כמה חשוב שיתקשרו לסבא וסבתא וישאלו לשלומם. ככל שההרגלים יושרשו בגיל צעיר יותר, כך קל יותר יהיה בעתיד.

• הסבירו לילדים את חשיבות הנימוס והנוהג – יישום כללי הנימוס והנוהג מושכים תשומת לב חיובית לפרטים הקטנים וגורמת לאנשים בסביבתנו להתייחס אלינו בצורה נעימה ומקבלת. כללי הנימוס הנלמדים בגיל צעיר הם כישורים אישיים וחברתיים שילוו אתכם כל החיים ומחסור באותם כישורים יכול לפגוע בתדמית האישית.

• בואו נדבר על זה קודם – הרשו לי להתחיל בדוגמה ששיתפו אותי בה: הקולגה שלי רשם את בנו בן החמש לחוג כדורסל. המאמן חילק את הילדים לשתי קבוצות והסביר את מטרת המשחק אך שכח לציין שחובה לכדרר תוך כדי ריצה. הילד בן החמש רץ לכיוון הסל עם הכדור בידיים עד שהמאמן צעק: "עצור, אתה חייב לכדרר". הכדרור הוא לא מעשה שנעשה מתוך אינסטינקט כשלהו ולכן זה משהו שיש ללמוד ולתרגל.

בדומה לכך, נימוס ונוהג זה משהו נרכש ולא מולד. לכן אם תרצו ללמד את הילדים שלכם להכניס את הכיסא למקום בסיום הארוחה למשל, דברו על זה והראו לו תחילה איך עושים את זה ומה מצופה ממנו. באופן דומה, נסו לדמיין סיטואציות שונות מעולם הילדים ולדבר על דרכי ההתנהגות הרצויות בכל אותם מצבים, כך שלילד יהיו את כל הכלים להתמודד עם הסיטואציה ברגע שהיא קוראת ולא להישאר במצב של חוסר וודאות.

• עקביות זה שם המשחק – הכלל החשוב ביותר הוא להיות עקביים. אם אתם מלמדים את ילדיכם נימוסי שולחן למשל, תרגלו איתו את התהליך עד שיצליח ויהפוך לטבע שני שלו. אין לוותר ולהרים ידיים.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ