נימוסים לקטנטנים - חלק א'

1. בְּחִיּוּךְ מְקַבֵּלים אֶת הַבֹּקֶר

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, שׁוֹלַחַת קרניים

אֲנִי מִתְעוֹרֵר וּמְשַׁפְשֵׁף אֶת הָעֵינַיִם.

בְּחִיּוּךְ מְקַבֵּל אֶת הַבֹּקֶר שֶׁבָּא,

מַחְלִיט לַעֲשׂוֹת אֶת הַיּוֹם לְנִפְלָא.
 

 © כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

2. "בֹּקֶר טוֹב אַבָּא", בֹּקֶר טוֹב אִמָּא"

אֲנִי נִכְנָס לַמִּטְבָּח וּמְבָרֵךְ אֶת כֻּלָּם -

הֵם כְּבָר יוֹשְׁבִים לְיַד הַשֻּׁלְחָן -

 "בֹּקֶר טוֹב אַבָּא", בֹּקֶר טוֹב אִמָּא"

 וּבֹקֶר טוֹב גַּם לַאֲחוֹתִי וּלְאָחִי הַקָּטָן.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

3. אוֹמֵר לְאִמָּא "תּוֹדָה", וּלְאַבָּא "שָׁלוֹם"

אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים יַחַד, מְדַבְּרִים וְנֶהֱנִים

וּכְשֶׁמְּסַיְּמִים לֶאֱכֹל מְפַנִּים אֶת הַכֵּלִים.

אֲנִי מַחְזִיר אֶת הַכִּסֵּא לַמָּקוֹם,

אוֹמֵר לְאִמָּא "תּוֹדָה", וּלְאַבָּא "שָׁלוֹם".

בְּדֶרֶךְ מוֹסֵר אֶת הַכַּדּוּר לַאֲחִי הַקָּטָן,

וְהוֹלֵךְ לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת הַיּוֹם הֶחָדָשׁ בַּגַּן.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

4. "אֵיךְ אֲנִי נִרְאָה?"

אֶת הַפְּנִים שׁוֹטֵף בְּמַיִם, מְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם

לוֹבֵשׁ חֻלְצָה נְקִיָּה וְנוֹעֵל נַעֲלַיִם.

בּוֹחֵן אֶת עַצְמִי מוּל הַמַּרְאָה:

"הַכֹּל בְּסֵדֶר? אֵיךְ אֲנִי נִרְאָה?"

כִּי הָרֵי כֻּלָּם כְּבָר יוֹדְעִים,

שֶׁלִּהְיוֹת "שְׁלוּמְפֶּר" זֶה לֹא נָעִים.

ואַף אֶחָד לֹא אוֹהֵב לְשַׂחֵק בַּגַּן

עִם יֶלֶד מֻזְנָח, מְלֻכְלָךְ וּמְבֻלְגָּן.

לְסִיּוּם מִסְתָּרֵק וְאֶת עַצְמִי שׁוּב בּוֹדֵק.
 

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

 

5. לֹא לְהַרְבִּיץ וְלֹא לְקַלֵּל

בַּגַּן אֲנִי פּוֹגֵשׁ אֶת כָּל הַחֲבֵרִים,

וְיַחַד אָנוּ מְשַׂחֲקִים וְשָׁרִים.

רַק תֹּמֶר, כָּרָגִיל עוֹמֵד לוֹ בַּצַּד:

אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה אִתּוֹ לְשַׂחֵק,

כִּי תָּמִיד הוּא בּוֹעֵט, מְקַלֵּל וְצוֹעֵק.

כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא לָמַד

שֶׁכְּדֵי לִרְכֹּשׁ חֲבֵרִים אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶחְמָד.

מֻתָּר לִפְעָמִים גַּם קְצָת לְהִשְׁתּוֹלֵל,

אֲבָל לֹא לְהַרְבִּיץ וְלֹא לְקַלֵּל.

וְאִם אַתָּה מְשַׂחֵק בַּכַּדּוּר שֶׁאַתָּה אוֹהֵב

גַּם בָּאֲחֵרִים אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְחַשֵּׁב.

כִּי כָּל הַחָכְמָה בֵּין חֲבֵרִים

זֶה לָדַעַת לְוַתֵּר, לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ בּוֹגְרִים.

חוּץ מִזֶּה, הָרֵי הַרְבֵּה יוֹתֵר נָעִים

לֹא לְשַׂחֵק לְבַד אֶלָּא עִם עוֹד יְלָדִים.
 

 © כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

 

6. "אֲנִי שׂוֹנֵאת גֶּזֶר"

סוֹף-סוֹף הִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם,

אֲנִי כְּבָר רָעֵב וְהוֹלֵךְ עִם כֻּלָּם לִשְׁטֹף אֶת הַיָּדַיִם.

אֲנִי נִגָּשׁ וּמִתְיַשֵּׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן;

גַּם בַּגַּן, מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּבַּיִת,

לְכָל אֶחָד יֵשׁ מָקוֹם קָבוּעַ.

כָּכָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל וְנָעִים,

והַכֹּל תָּמִיד בָּרוּר וְיָדוּעַ.

וּכְשֶׁכֻּלָּם כְּבָר יוֹשְׁבִים וְהַכֹּל מְאֻרְגַּן

עֲנָת הַגַּנֶּנֶת אֶת הָאֲרוּחָה מַגִּישָׁה לַשֻּׁלְחָן.

אֲנִי דַּוְקָא אוֹהֵב אֶת הָאֹכֶל שֶׁל הַגַּן,

אֲבָל גַּלִּית שֶׁלְּיָדִי כָּרָגִיל בּוֹכָה:

"אֲנִי שׂוֹנֵאת גֶּזֶר,

ולֹא אוֹהֶבֶת קְצִיצוֹת!"

הִיא דּוֹחֶפֶת אֶת הַצַּלַּחַת

וְהַדְּמָעוֹת מִתְפָּרְצוֹת.

כָּכָה הִיא תָּמִיד מִתְנַהֶגֶת

בְּכָל פַּעַם שֶׁאוֹכְלִים,

וְכָל יוֹם אֶת הָאֲרוּחָה הוֹרֶסֶת

וּמַפְרִיעָה לְכָל הַיְּלָדִים.
 

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

 

7. מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּבֶאֱמֶת מִתְכַּוֵּן

כְּבָר אַחַר הַצָּהֳרַיִם וַאֲנִי שׁוּב בַּבַּיִת.

אֲנִי צוֹפֶה בַּקַּלֶּטֶת שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֵב,

וגַם כְּשֶׁאֲחִי הַקָּטָן מִתְעָרֵב,

וּמַפְרִיעַ לִי בְּמַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה

אֲנִי תָּמִיד-תָּמִיד מְנַסֶּה

לֹא לָרִיב וְלֹא לְהִתְעַצְבֵּן,

אַחֲרֵי הַכֹּל - מַה זֶּה יִתֵּן?

אֲבָל גַּם אֲנִי לִפְעָמִים לֹא מִתְאַפֵּק

וּמִתְעַצְבֵּן וְגַם צוֹעֵק,

אֲבָל מְאֻחָר יוֹתֵר, כְּשֶׁאֲנִי נִרְגָּע

אֲנִי תָּמִיד מַרְגִּישׁ עִם זֶה רַע,

ואָז הוֹלֵךְ לְהִתְנַצֵּל:

מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּבֶאֱמֶת מִתְכַּוֵּן,

כִּי גַּם בַּבַּיִת בֵּין הָאַחִים

צָרִיךְ לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ עִם חֲבֵרִים;

לָדַעַת קְצָת לְוַתֵּר וּקְצָת לִסְלֹחַ

בַּמָּקוֹם לָרִיב, לִכְעֹס וְלִצְרֹחַ.
 

 © כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

 

8. אָסוּר לְחַטֵּט אוֹ לָקַחַת בְּלִי רָשׁוּת

אֲנִי גָּר בְּאוֹתוֹ חֶדֶר עִם אֲחוֹתִי אַיֶּלֶת

וּפַעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹגֵעַ לָהּ בַּדְּבָרִים,

אוֹ מַפְרִיעַ לָהּ עִם חֲבֵרִים

הִיא הָיְתָה כּוֹעֶסֶת וּמִשְׁתּוֹלֶלֶת,

אֲבָל מֵאָז שֶׁאַבָּא לִמֵּד אוֹתִי,

שֶׁלְּכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים הַפְּרָטִיִּים שֶׁלּוֹ

וְאָסוּר לְחַטֵּט אוֹ לָקַחַת בְּלִי רָשׁוּת,

אַיֶּלֶת כְּבָר לֹא כּוֹעֶסֶת וַאֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רָבִים

וַאֲפִלּוּ הָפַכְנוּ לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֲבֵרִים.
 

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

9. בַּמָּקוֹם "הָלוֹ" אוֹמֵרים "עֶרֶב טוֹב" אוֹ "שָׁלוֹם"

צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן קוֹטֵעַ לִי אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת

וַאֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק אֵיךְ לַעֲנוֹת

בַּמָּקוֹם "הָלוֹ" אוֹמֵר "עֶרֶב טוֹב" אוֹ "שָׁלוֹם"-

זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר נָעִים וְגַם הַרְבֵּה יוֹתֵר נָכוֹן.

כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים לְדַבֵּר עִם אִמָּא אֲנִי אוֹמֵר:

"עוֹד רֶגַע בְּבַקָּשָׁה,"

וּבַמָּקוֹם לִצְרֹחַ: "אִמָּא!!! טֶלֶפוֹן!!!"

אֲנִי נִגָּשׁ אֵלֶיהָ, וְאוֹמֵר לָהּ:

"אִמָּא, יֵשׁ לָךְ שִׂיחָה."
 

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

 

לחץ כאן

נימוסים לקטנטנים - חלק ב'