סיביליטי בממ"ד ובדרך למרחב המוגן

האם זה אנושי ומקובל "להתרגל" ולהפוך חיים אלו לשגרה ???!!!

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

"כתבתי את פוסט הזה בשנת 2012(מבצע עמוד ענן), ערכתי אותו מחדש ב 2014(מבצע צוק איתן), חשבתי לתומי שאוכל לגנוז אותו בארכיון, אך לצערי שוב שנת 2021 (שומר חומות) ואנחנו באותו מצב" ציצוט שלי ממאמר בשנת 2021. והיום אנחנו באוקטובר 2023 ולמרבה הצער, אין מה לשנות בפוסט זה מלבד השם - מלחמת חרבות ברזל.מענין איך המדינה ערוכה ומוכנה מראש עם רשימת שמות לכל מבצע ולכל מלחמה. הלוואי והיו ערוכים ומוכנים להגיע לאזרחים המותקפים הזועקים לעזרה וטיפול באותה מהירות ויעילות. בהרגשת מועקה וכאב עצום אני עוברת על מה שכתבתי בעבר במטרה לעדכן, להוסיף, לרענן את הכתוב אך שום אות ושום מילה מלבד התאריך ושמות המערכות, מבצעים והפעם מלחמה. עצוב, כואב והשאלה היא עוד כמה פעמים פוסט זה יהיה אקטואלי ועכשווי, עד מתי???? !!!!!!!!!!

ההתמודדות עם "הצבע האדום" הופכת אט אט להרגל. האם זה אנושי ומקובל "להתרגל" ולהפוך חיים אלו לשגרה??!! הסתגרות בבית ובסמוך לו, האינטנסיביות המשפחתית, האינטימיות המאולצת עם שאינם בני משפחה או קרובים בתוך המרחב המוגן – כל אלה הם חלק ממנת חלקו של העורף וזו בהחלט מנה שלא פשוט לעכל.בשעות קשות כאלה, שבהן אדם מתמודד עם סכנות קיומיות, נחשפות לא פעם חולשות אנושיות. בשעות האלה חשוב לשמור על מקסימום רגישות והתחשבות בסביבה.

כמה עצות בתקווה להקל, ולו במעט, את סבלכם:

התייחסו ברצינות ובהקשבה להנחיות פיקוד העורף בקשר להכנות מוקדמות שיש לבצע. גם אם המלחמה "עוברת לידכם" ואיננה מטרידה אתכם יתר על המידה, זכרו כי בני משפחותיכם, ובעיקר הצעירים והמבוגרים, עלולים להרגיש אחרת. ציות להוראות והתכוננות מראש יסייעו לשמור על אווירה רגועה ונעימה יותרככל שאפשר.
לא רק הילדים והמבוגרים יותר מועדים לפורענות. לכל אדם יש סף לחץ וחרדה שונה, ולנוכח סכנות המלחמה, באה לידי ביטוי קשת רחבה של התנהגויות, החל מאדישות מוחלטת ועד להיסטריה ופחד. חשוב להפגין אמפתיה וסימפתיה גם לאלו שתגובתם שונה משלכם ולדחוק הצידה תגובות של לגלוג, כעס, התנשאות, ציניות, האשמות וכדומה.
חרדה היא לא פעם חממה להתנהגות הישרדותית פרועה. כאשר מספר רב של אנשים מבקשים מחסה במקלט ציבורי, הימנעו מדחיפות והקפידו על תור מסודר ורגוע. כך תגיעו מהר יותר, בטוח יותר ותמנעו כעסים ולחצים, שיהיו כעת מיותרים מאוד.
אמנם רצוי תמיד לנהוג בקור רוח ובשליטה, אך אם אתם עצבניים, מתוחים, יוצאים לרגע משליטה, התייחסו לעצמכם בסלחנות. זה קורה ולגיטימי, אך הקפידו להתנצל אחרי שנרגעתם ולעשות זאת מכל הלב, לא רק לצאת מידי חובה.
בדרך למקלט, לממד, או למרחב המוגן – עצרו וחשבו על השכנים המבוגרים, על החולים והמוגבלים בתנועה, על האישה שבעלה במילואים וצריכה לשנע את כל ילדיה לבדה. בדקו מי מהשכנים נעדר ובמידת הצורך, גשו במהירות לדירתם ובדקו את מצבם. קחו אחריות על הסביבה הקרובה שלכם.
בתוך המקלט או המרחב המוגן – אל תשחררו עדיין את רגש האחריות. דאגו שהאנשים סביבכם רגועים, שיש לכולם מים, שכולם מרגישים טוב, שאין התקפי חרדה, שאין חיכוכים. טלו על עצמכם סוג של הובלה והנחילו לסובבים אתכם מודעות לזולת ודרך ארץ.
דווקא במרחב המוגן, אותו חלל מנוכר אך אינטימי, הבסיס לקשר האנושי חשוב מכל. פנו בשם הפרטי אל השכן שלכם, נדבו חיוך קטן, מילה טובה מכל הלב. קשר עין ומגע אנושי מנחם הם לעיתים ההבדל בין סיוט לחוויה, וכמה שקשה להאמין לכך עכשיו – שאלו את עמיתיכם למלחמה בצפון ותגלו שחלקם זוכרים את השהייה במקלטים אפילו לטובה. זה לא הזמן לשמירה על הפרטיות, לגילויי אדישות, לאטימות, כי אם לאינטימיות נעימה, אבל שימו לב לא להגזים. חדירה לפרטיות גם היא מיותרת עתה. אל תישירו מבט ממושך, חודר ומביך אל עיני השכן שמרגיש עתה חלש, אל תחטטו בדברים ללא רשות. זכרו שאומנם נכפתה עליכם קירבה יומיומית, אבל גם בתוכה מגיע לכל אדם מרחב אישי מוגן.
טלפון סלולרי במרחב מצומצם עלול להיות מטרד לא קטן. יש להקפיד על שיחות קצרות, לדבר בשקט ולהימנע מנושאי שיחה שעלולים להגביר את חרדתם של הנוכחים בחדר. במידה וישנם בחדר אנשים ללא טלפון סלולרי, מומלץ לשאול אותם אם הם מעוניינים לקיים שיחה קצרה לקרוביהם. גם אם התקשורת קורסת בשל עומס או מסיבות אחרות, חשוב לשמור על קור רוח.
חשוב מאוד להימנע מלהיות "רב סרן שמועתי". סף החרדה של כל אחד יעלה לנוכח סיפורים מסמרי שיער וחוזי שחורות, שלכאורה מגיעים ממקורות מהימנים. יש להימנע מדיווחים שהגיעו ממקורות לא רשמיים, מספקולציות שונות ומחצאי אמיתות.
סיגריות, מקומן מחוץ למרחב המוגן. יש במרחב הזה לרוב ילדים וכמובן שאין לעשן לידם, וגם אם אין ילדים – מקום קטן ומעושן הוא סיוט לכל הנמצאים בו ולאורך זמן יהיה מאוד לא נעים לשהייה. למרות הלחץ התחשבו באחרים ואל תעשנו.
כאשר המקלט משמש כמקום התכנסות לכמה משפחות, כדאי לנהוג כאילו אתם מארחים זה את זה. במידה ויש לכם מוצרי מזון, סוכריות, מסטיקים, שתייה - כבדו את שכניכם.
כשאתם עוזבים את המקלט, השאירו אותו נקי ומסודר, אם בשבילכם ואם בשביל אחרים. אינכם יודעים אם ומתי תזדקקו לו שוב.
כשאתם יוצאים סוף סוף מהמקלט, סקרנים לראות את הנזק שנגרם, אנא שמרו על הוראות פיקוד העורף למען ביטחונכם ולמען כוחות הביטחון הסוקרים את האירוע.
לסיום רציתי להתייחס לשובו של "הישראלי היפה", אותה דמות שמרימה את ראשה המקסים בעתות משבר ומצוקה. "הישראלי היפה" הוא זה שפותח את ביתו בפני משפחות הדרום, שמשנע צינורות בטון לאזור חסר מיגון, שמתנדב לנקות מקלטים מלוכלכים מרחק קילומטרים מביתו ותחת אש. הידיעה ש"הישראלי היפה" ניצב לצידכם עתה יכולה לסייע לכם להרגיש יותר בטוחים. יש לכם לאן ללכת.