שגרת קורונה 24/7

איך נהפוך את המצב הקיים לאי של שפיות 

תמי לנצוט ליבוביץ 

מה לא נאמר על הורות? היא חוויה מעצימה, לא קלה, ממלאת  אותנו כבני אדם, אבל בעיקר - מאתגרת. הורות היא פאזה ארוכה שדורשת מאיתנו ערנות גבוהה ותשומת לב מרבית כל יום, כל היום.והנה ענחנו בעידן הקורונה, עידן הזוי,תקופה חדשה, שגרה לא מוכרת 24 שעות 7 ימים בשבוע ביחד. תקופה שנותנת הזדמנות נפלאה להכיר את התא המשפחתי המצומצם, או לפי המושג החדש של התקופה " המשפחה הגרעינית", לטוב ולטוב פחות. . 

טיפ קטן- גדול  מתחום נימוסי הורים לילדים:

דוד גרוסמן שאל פעם: "למה לא מחייבים אנשים להוציא רישיונות למילים מסוימות כמו שמוציאים רישיון לאקדח?", ובתקופת מתח כזו שבה כולנו, הורים וילדים, נמצאים - חשוב לזכור שדיבור הוא כלי רב עוצמה, ויש לו כוח עצום. הדיבור יכול לרפא אך יכול גם לפגוע, הוא יכול לעודד אך בו בזמן גם לייאש, ולכן יש להשתמש בו בצורה זהירה, קשובה ומיומנת, גם כשאנחנו מתוחים בגלל נושאי עבודה, מצב כלכלי ואיך נעבור את החודש.

בכל מה שקשור לנימוסים אצל ילדים, מלבד ההסברים המילוליים, קיימת שיטת הלימוד הטובה והאפקטיבית ביותר - הדוגמה האישית.

ילדים נולדים לעולם עם כישורי תקשורת מולדים, טבעיים וחזקים. החיוך, ההתחשבות, יכולת החיקוי והניסיון לנסות להידמות למבוגרים הסובבים אותם הופכים את הדוגמה האישית שלנו למושא הלימוד הטוב ביותר עבורם. כאשר הילד קטן מדי בכדי להבין את מהות הנימוס, ההורה צריך להחדיר לו את המשמעות באמצעות מעשים שהוא עצמו עושה;

כבר בשלב הזה, ההורה יכול להראות לילדו איך האנשים מתייחסים זה לזה, תוך שהוא מדגים לילד כיצד הוא עצמו מתייחס לאנשים שסביבו.

ילד שרואה את הוריו מדברים בגסות, מתעלמים מאנשים הזקוקים לעזרה, דוחפים, מקללים או צועקים, יחשוב שאלה הן הנורמות וכך צריך להתנהג, בעוד שילד שגדל עם הורים המתייחסים לסביבה בכבוד ובנועם, גם אם יצטרך במהלך התבגרותו ללטש את התנהגותו ונימוסיו, לכל הפחות ישען על בסיס טוב ומוצק שהקנו לו הוריו.

בכדי שילד יוכל לפתח התייחסות נכונה לסביבה שלו, הוא חייב בראש ובראשונה לקבל בעצמו התייחסות נאותה מהסובבים אותו, ובעיקר מאיתנו, ההורים שלו.

ישנם מספר כללי התייחסות עקרוניים, שהורים צריך להקפיד עליהם ביחס לילדיהם:

1. אל תדברו לילד מגבוה, מלמעלה. הוא אולי אינו נראה ואינו מתנהג כמו מבוגר, אבל הוא יודע כבר מגיל מאוד צעיר שזה מה שמצפים ממנו, ולא תמיד אוהב לשמוע את הדברים שנאמרים בפטרונות.
2. אל תדברו על הילד בנוכחותו. לדבר על הילד כאילו אינו בחדר, בזמן שהוא כן נוכח בו, הוא דבר פוגע. לא משנה אם אתם מדבר עליו דברים חיוביים או שליליים, עצם ההתעלמות ממנו היא התייחסות גסה ולא נכונה.
3. אל תדברו לילד בשפה תינוקית. לא רק שזה מבלבל אותו, אלא הדבר עלול אף ליצור אצלו את הרושם כי זו הדרך הנכונה לדבר.
4. אל תדברו עם הילד בשפה וולגרית. המדיה אליה נחשפים היום היא וולגרית מספיק, כך שבכל מקרה לא ייקח זמן רב עד שהילד ייחשף ויתוודע לשפה זו. אין שום דבר משעשע או חמוד בילד בן שנתיים שמשתמש במילים גסות ובקללות, שהוא עצמו אינו מבין את משמעותן.
5. אל תחנכו את ילדכם בציבור, לפני חברים או אחים.  את כללי המשמעת יש להקנות לילד בפרטיות, ולא ליד אנשים.

חודש  וחצי כבר עבר, ולאף אחד אין מושג כמה זמן כל זה יימשך, ובכל  זה" אני מתכוונת למציאות החדשה שמתהווה בבית - בני הנוער שלנו הופכים לעטלפים קטנים הערים בשעות הלילה וישנים ביום בין שיחות ווטסאפ, לבין האינסטגרם, הטיקטוק ושיעורים בזום.

הקטנטנים שלנו שבדרך כלל חוזרים הביתה מותשים אחרי הגנים והצהרונים, מאבדים כל רסן. אפילו לצפות בסרט האהוב עליהם בטלוויזיה כבר לא נשמע כל כך מלהיב וכיפי, בהתחשב בעובדה שהם צפו בו כבר 30 פעמים רק הבוקר, ואפילו אנחנו, ההורים, מסתגלים למציאות החדשה של הסתגרות בבית עם בני הזוג 24/7, בלי שום עזרה מסבא וסבתא, מטפלת או בייביסיטר, בלי עבודה ועם המון המון זמן פנוי.

אני יודעת, עבורנו ההורים זה אולי נשמע כמו בלאגן אחד גדול, אך יש דרכים להתמודד עם הסיטואציה החדשה; עלינו ההורים להיות יצירתיים עד כמה שאפשר, ליהנות מהמצב הייחודי הזה ולמצוא את היתרונות העצומים - להכיר מחדש את הזוגיות, להכיר לעומק את הילדים, ליהנות מהביחד שלנו כל יום מחדש, לבשל, לאפות או לבנות דברים שרצינו כבר הרבה זמן, לא לבזבז הרבה כסף וכל זאת תוך דוגמה אישית לילדים. לשם כך, יעזרו מאוד תכנונים לשגרת חיים וסדר יום מסודרים:

• הקפדה על מקלחות והיגיינה
• שמירה על בית נעים ומסודר
• הכנה של אוכל טעים שכבר הרבה זמן רציתם להכין, יחד עם הילדים
• לפחות ארוחה אחת משותפת ביום
• זום עם הילדים (בלימודים, אך לא לשכוח גם לדבר עם סבא וסבתא)
• מילוי טבלת חלוקת תפקידים (על כולם להשתתף במטלות הבית, אם בהקניית הרגלים בריאים עסקינו)
• אחים גדולים יכולים לעזור בהכנת שיעורי הבית של הקטנים ובשמירה עליהם
• אימון משפחתי משותף יכול להיות כיפי, מעבר ליתרונות הבריאותיים הברורים שלו
• שחרור מהשגרה הרגילה והלוחצת - הרשו לילדים ולעצמכם להתעורר מאוחר. אין סיבה לקום ב-6 בבוקר.

נוסף, ישנן עוד אופציות לבילוי הזמן יחד כמשפחה:

בילויים תרבותיים וירטואליים: במקום לצאת לבילוי פיזי, לערוך רשימה של מה הייתם רוצים, או להחליט לאן הייתם רוצים לקחת את המשפחה: תיאטרון, מוזיאון, תערוכה מיוחדת, טיול בעולם, מדינות ותרבויות ולהסביר לילדים על כללי ההתנהגות בתיאטרון, במוזיאון, לקרוא על ההצגה שהולכים לראות, על האומן שעומד מאחורי התערוכה ולערוך יחד חקר בנושא באינטרנט.

תחרות נקודות (פרס) על התנהגות טובה:  עשו הסכם עם הילדים שבכל פעם שהם עושים מעשה טוב ומנומס, הם יזכו ב"כרטיס הערכה על התנהגות טובה". מה זו התנהגות טובה? בכל פעם שהילד סידר את החדר, סידר את הבגדים בארון, עזר לפנות את השולחן בסיום הארוחה, עזר לפנות את הכלים מהמדיח, או כל התנהגות אחרת שאתם חושבים שהיא ראויה לציון. אך שימו לב, יש מלכוד: רק ההורים נותנים את הנקודות בהתאם לשיקול דעתם. עשו הסכם - כשכל האחים ביחד מגיעים לכמות של 100 נקודות – יוצאים לבילוי כיפי (אם אפשר) / מזמינים ארוחה לכל המשפחה לבחירת הילדים וכו'.

סדנת בישול ביתית: אחד הדברים שילדיכם בטוח ישמחו לעשות תמיד הוא ללכלך את ידיהם בשוקולד, להכין מאפים טעימים בצורות שונות ולהרגיש טבחים קטנים ליום אחד. קנו את כל הדרוש על מנת להפוך את היום לסדנת בישול מקצועית. בחרו במתכון בטוח ופשוט וכזה שהילדים יאהבו, הפשילו שרוולים והתחילו במלאכה! כדי להוסיף נופך חגיגי, שקלו אפילו לצלם את עצמכם כמו בתוכנית בישול של ממש! הציבו את הטלפון על חצובה או בקשו מאחד ההורים/האחים לצלם אתכם בהכנות, מסבירים על המרכיבים. עריכה קצרה לאחר מכן - וקיבלתם מזכרת לכל החיים, שתמיד יהיה כיף לשוב ולראות 😊

רק היי, קחו בחשבון שהבית יהיה מלוכלך אחרי היום הזה, לכן קבעו מראש שבסיום סדנת הבישול יש לנקות ולהחזיר את הבית למצבו ההתחלתי.

עם יד על הלב, לכולנו זה חדש.

לנו, ההורים, לבני הנוער ולילדים הקטנים שלנו. כולנו יחד באותה הסירה. עד היום רק קראנו בספרים או ראינו בסרטים תרחישי מגיפה כאלו ופתאום עלינו להתמודד איתם פנים אל פנים. הנתק מהמשפחה והחברים, הבידוד, החדשות שמשודרות 24/7 ואפילו המסכות יוצרים יחד מצב חדש, לא ברור ומלחיץ, אבל איזה מזל שיש לנו זה את זה. איזה מזל שדווקא עם בני הבית שלנו מותר לשבת קרוב ולחבק לחיקנו ולהרגיע שהכל יהיה בסדר.
אם ננסה להסביר את זה לילדים, ולהאמין בזה בעצמנו, המבוגרים - נצליח להפוך את הבית הקטן שלנו לאי של שפיות.

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ