סיביליטי בחו"ל

סיביליטי בחו"ל
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 19.7.10

בחודשי הקיץ נוהגים רבים מאיתנו לקחת הפסקה משגרת העבודה, מן המתח של החיים היומיומיים במדינה שלנו, מן החיבור האינטנסיבי לחדשות – ולטוס לחו"ל. הניתוק הפיזי והגיאוגרפי מהכול – מהבוס המלחיץ בעבודה עד הילד שלא מכין שיעורי בית – מעניק לנו תחושת שחרור נפלאה. זהו פסק זמן שמפיג מתחים וממלא מצברים, ועבור חלק מאיתנו החופשים הללו הם טעם החיים.

אבל – וכאן בא הדיון בנושא שאף ישראלי לא יכול להימלט ממנו – אנחנו לא לבד בעולם. אנחנו לא יכולים לנהוג כאילו אנחנו על אי בודד ולעשות בכל מקום כל מה שעולה על רוחנו. אמנם התייר הישראלי לדעתי, אינו כל כך גרוע כמו שנהוג לחשוב, אלא בעיקר עושה לעצמו יחסי ציבור גרועים, אבל תמיד יש מקום לשיפור.

בשדה התעופה

עוד לפני שיצאנו לדרך, צפויות לנו כמה שעות מייגעות בשדה התעופה. כדי לעבור אותן במינימום סבל ולא להתחיל את החופשה שלנו ברגל שמאל, אני מציעה להוסיף ל"מזוודה" כמה דברים חשובים: סבלנות, ברכות כמו "בוקר טוב" ו"תודה רבה". כשאומרים "תודה" מומלץ לצרף אותה אל השם של האדם לו אנו מודים, שכתוב בדרך כלל על תגית המדים שלו – זה מוסיף המון. את ההתחכמויות והתלונות עדיף להשאיר בבית – אנשי הביטחון עושים את עבודתם נאמנה.

במטוס

הסיביליטי באוויר לא שונה מזו שעל הקרקע. גם במטוס יש להתחשב בסובבים אותנו, בין אם הם אנשי שירות או נוסעים, להישמע לבקשותיהם, לנהוג בנימוס ולהימנע מחדירה אל המרחב האישי שלהם.

תקשורת טובה חשובה כשעומדים לבלות את השעות הבאות צמודים אל אנשים שאיננו מכירים. לנושא ההיכרויות "בכפייה" – בין אם ידידים או זוג בפוטנציה – אקדיש בקרוב מאמר נפרד – אולם באופן כללי אני יכולה לומר שתמיד מומלץ באדיבות, לברך ולפנות אל אדם בשמו אם הוא מופיע על התגית, להפריע מעט ככל הניתן ולהיות במיטבכם. בדרך כלל טיסות מתרחשות בנסיבות משמחות, וככל שנפגין שמחת חיים ובטחון, יהיה נעים יותר לבלות במחיצתנו.

תקשורת טובה בשעת טיסה אומרת גם שימוש בתיווכו של הדייל. אם הטרולי לא נכנס לתא וצריך להתחיל לשנע את מזוודות הנוסעים, אנחנו לא אמורים לקחת על עצמנו את המשימה. אם נראה שהאוזניות או מסכת האוויר לא תקינות – אסור לנסות לפתור את הבעיות לבד. אנשי הצוות רוצים וצריכים לעשות את העבודה שלהם, ויש לזכור להודות להם בסוף המסע.

במלון

כל סוף הוא גם התחלה ותמיד כדאי להתחיל ברגל ימין. כשמגיעים למלון, עוד בצ'ק אין, יש להמתין בסבלנות מאחורי הקו המסומן, לברך את פקיד הקבלה בנימוס ולוותר על התחכמויות שרק אנחנו מבינים.

אם הקדמנו או איחרנו, ולא ביקשנו אישור מראש כמקובל, יש להצטייד בסבלנות במקרה שהחדר אינו מוכן. זכותנו, אגב, לראות את החדר לפני ההחלטה להתאכסן במלון. אנחנו המושכים בחוטים. אך לשם כך עלינו להתייחס אל עצמנו ברצינות ולנהוג כאורחים מכובדים.

"כל הדרכים מובילות לרומא"

בהזדמנות זו, יש כלל חשוב שאני רוצה לנפץ, והוא: "ברומא התנהג כרומאי". אני מציעה להפסיק לדקלם את הפתגם הזה כמו מנטרה, מפני שממילא איננו יודעים הרבה על התנהגותם האמיתית של הרומאים. במקום זאת, ברומא – בואו נכבד את הנוהגים של הרומאים. נשאל, נכיר, לא נקפוץ בראש אלא נתעניין ונלמד על הארץ שאליה אנו מגיעים כאורחים לרגע.

טיפים

איש שמלווה אותנו למעלה, בין אם הוא נושא עבורנו את המזוודות או "רק" מדריך אותנו לחדר, מצפה לטיפ. מקובל לתת דולר למזוודה והם ישמחו אם נעגל (למעלה). שירות חדרים, שוער שמזמין לנו מונית ושאר נותני השירותים, כולם מצפים לתגמול וכמובן שכל מקרה לגופו. אי אפשר לקזז את הדולר של המונית לשדה עם הבונוס מהיום שסחבו עבורנו את המזוודות.

בחדר האוכל

ארוחות בוקר מוגשות לרוב כמזנון חופשי ורב פיתויים. לא מנומס להעמיס. עדיף ומקובל ללכת מספר פעמים ולשוב עם צלחות מסודרות ונאות. מאוד לא מקובל ואף במקרים רבים נאסר על האורחים להצטייד בארוחה נוספת להמשך היום.

ילדים הם מקרה יוצא דופן, ואפשר לבקש מהמלצר לארוז כריך לילד, אבל מלבד זאת – לא נעים להתבזות בפתיחת תיק מלא מזון שנארז בחשאי. (כנ"ל לגבי הכפית, המאפרה או החלוק במזוודה שנארזו לגמרי במקרה. מי שחפץ במזכרת יוכל כמעט תמיד לרכוש אותה בצורה פורמלית).

ועוד טיפ, כשאדם קם ממקומו ומכניס בחזרה את הכיסא, יש בכך משהו שמותיר רושם חיובי מאוד, שמצביע על מישהו שאכפת לו ויודע כיצד להתנהג.

טיולים מאורגנים

כשמדברים על טיול מאורגן, צריך לחשוב מסודר. להתחשב בקבוצה ולהקפיד על לוחות זמנים, להימנע מלענות לטלפונים מצלצלים במוזיאון או מצילומים במקומות אסורים ובאופן כללי, להישמע לחוקים ולהוראות. הרי אף אחד מאיתנו לא אוהב שמעירים לו ולא נראה לי שיש מדריך שאוהב להעיר. מה שמדריכים כן אוהבים, וגם מגיע להם, הוא לקבל טיפ בסוף הטיול או הסיור.

הכי חשוב

בחרנו לצאת לחופש, להיפרד מהשגרה לפרק זמן מוגבל ולטוס למקום זר. אנחנו מוכנים להשקיע אנרגיה, כסף וזמן בהרפתקה הזאת. בואו נחליט שבאנו ליהנות. מגיע לנו.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ