בכביש, בתור, בסוּפֶּר ועוד

"מי אחרון בתור"?

תמי לנצוט ליבוביץ

לכתבה הראשונה בנושא המרחב האישי לחץ כאן

אפתח בבדיחה עממית שסיפרה לי פעם חברה טובה. "באנגליה", היא אמרה בחיוך, "אם את רואה אדם שעומד ברחוב, את מיד נעמדת מאחוריו ויחד אתו יוצרת תור חדש. בישראל, אם את רואה תור, לעומת זאת, את מיד חושבת איך לעקוף אותו..."

ובכן, נדבר קודם כל על התור הישראלי ועל הקשר שלו לדימוי שאנו יוצרים. בניגוד לדעתם של רבים, התור איננו מכשול. כמו נְהגים רבים אחרים, הוא נועד לעשות סדר ולבצע משימה מסוימת במהירות וביעילות רבה יותר. כמו, למשל, רמזור דולק בלב צומת סואן. עם כל הטרדה שיש לפעמים בהמתנה ארוכה ברמזור, תארו לכם מה היה קורה אם הרמזור לא היה מורה להולכי הרגל ולמכוניות מתי לעצור ומתי להתקדם? האם התנועה הייתה נעשית מהירה יותר?

כמו בכל מקום ציבורי, גם בקולנוע יש לכבד את הזולת. העובדה שאתם עומדים בתור לקופה ורוצים להשיג כרטיסים טובים יותר, אין פירושה שעליכם להיצמד אל העומד לפניכם. זה לא נעים ולא מכבד את המרחב הפרטי – לא שלכם, ולא שלו.

זכרו את המרחב הפרטי: השתדלו שלא לדבר בטלפון הסלולרי כשאתם עומדים בתור, אלא אם כן מדובר בשיחה דחופה ביותר, שלא ניתן לדחותה. העומדים בתור לא אמורים לשמוע מה קורה בעסק שלכם או מה מטריד ברגע זה את בת הזוג שלכם. השתדלו לדחות את השיחה לשלב מאוחר יותר.

כמו כן, נסו שלא לעיין בעיתון בתור, גם אם הוא ארוך, ואתם עתידים לבלות בו עוד חמש דקות נוספות מחייכם. מעבר לעובדה שפריסת עמודי העיתון פולשת למרחב השכנים, אין זה מנומס. הערה זו מתייחסת באותה מידה לספר, למכתב או לכל דבר כתוב אחר.

לרבים מאתנו יש נטייה לזלזל בילדים ולהדוף אותם ממקומם בתור. אין זה מכובד, ואין זה הוגן. העובדה שהם נמוכים מאתנו וקולניים פחות כשדוחפים אותם, אין פירושה שמותר לנו לדרוס אותם בדרך אל ראש התור.

תור נוסף שאנו נוטים להיכשל בו הוא התור לכספומט. אנשים לא מעטים נוטים להציץ מעבר לכתף של מושך הכסף, להעיר הערות, לנסות לסייע לו, גם כשאין בכך כל צורך. התייחסו לאדם העומד ליד הכספומט כעומד במרחב פרטי שאין לפלוש אליו, גם אם אין במקום מחיצה פיזית של ממש. אף אחד לא רוצה לשתף זרים במתרחש בחשבון העובר-ושב שלו.

גם אם ישנה תקלה והוצאת הכסף מתמהמהת, אל תאיצו באדם העומד לפניכם ומנסה להוציא מזומנים " נו, אתה מסיים? אולי תיתן לי להוציא קודם ותנסה שוב? אני ממהר..." זה מלחיץ, פוגע וממש לא מנומס.

כאשר העומדים בתור מכבדים זה את זה, נוצרת תחושה נעימה יותר. לעומת זאת, כאשר הממתינים בתור לעליה לאוטובוס למשל, מזרזים ודוחפים בעצבנות, נוצרת תחושה של מתח. ובכן, אם ברצונכם להמשיך ולתת תחושה נעימה גם במהלך הנסיעה, היו ערניים לנוסעים העולים לאוטובוס. נשים בחודשי הריונן הראשונים, גם אם בטנן אינה גדולה עדיין, זקוקות למנוחה לא פחות מנשים בהריון מתקדם. גם אנשים מבוגרים, לא בהכרח זקנים של ממש, זקוקים להפוגה אחרי שעמדו דקות ארוכות בתחנה. פנו להם מקום. זה יעניק תחושה טובה להם, וגם לכם.

"לי יש רק שקית סוכר"

בניגוד לכביש, בסופרמרקט שכונתי או במכולת אתם עשויים להיתקל באנשים שאתם מכירים ופוגשים כל יום. גם שם, יש לשמור על התור. ומה אם יש לנו רק שקית סוכר, ולפנינו משׂתרך תור של חמישה לקוחות? במקרה כזה ניתן לבקש מהעומדים בתור: "האם מקובל עליכם שאעבור לפניכם?" אל תשאלו רק את זה שליד הקופה. התחשבו בכולם. רוב הסיכויים שאם תבקשו יפה, גם תקבלו את מבוקשכם.

בקיצור ולעניין:

כשאתה עומד בתור, שמור על המרחב הפרטי של שאר הממתינים. כלומר, אל תיצמד לאדם שלפניך ו/או מאחוריך, אל תרגיש חופשי לטפוח לו על השכם והמנע מתנועות גוף ונפנוף ידיים רחבים, אשר עלולים לפגוע באנשים שסביבך.
התור מתנהל בצורה הרבה יותר יעילה כשעומדים בשורה, ולא כמו שלעתים ניתן לראות - התקבצות המונית, ללא סדר וללא שליטה.
כשאתה מצטרף לתור, קח בחשבון שזה עלול לקחת זמן. כמו כן, שאר האנשים כבר ממתינים בתור, ולכן, אל תעקוף, אל תידחף, ואל תנסה ל"גנוב" מקום בתחילת התור. גם בקשות מסוג "יש לי רק שאלה" נתפס (ובצדק) כניסיון "הסתננות" ולכן מאוד מקומם. פשוט עמוד בשקט והמתן עד אשר תורך יגיע. אם התור ארוך ואתה מאוד ממהר - עדיף שתוותר ובשום אופן, אל תחשוב שזה מצדיק דחיפות ו/או עקיפות.
בזמן ההמתנה, הכן את הדברים הנחוצים לך, לכשיגיע תורך. למשל, בקופה - הכן את הכסף, בבנק - הכן את המסמכים הדרושים וכד'. זה מקצר את התור ומייעל אותו בצורה ניכרת.
יש כאלה החושבים שההמתנה בתור ארוך מחברת בינם לבין שאר האנשים, והם מתחילים להתייחס אליהם כמו אל חברים. חשוב לזכור שהמצוקה" המשותפת אינה הופכת אתכם לחברים, וישנם אנשים שמעדיפים לעמוד בשקט ובהחלט לא מעוניינים בשיחות נפש מזדמנות. לכן, המנע מליצור קשר מילולי אשר אינו מתחייב למען התקדמות יעילה של התור.

מי אחרון בתור?