טלפון: 03-6913545


סיביליטי – גישה עדכנית לנימוסים 

סיביליטי – גישה עדכנית לנימוסים 

נימוסים והליכות - OUT, סיביליטי - IN

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

 

הבסיס לתרבות בחברה האנושית הוא כבוד הדדי, איפוק, אדיבות וסובלנות - הם לא רק ערכי היסוד של כל משפחה בריאה. אלו הערכים העומדים בבסיס הסיביליטי. בחירה שלכם בערכים אלו תעודד את הזולת לבחור בהם, ותקרב את כולנו להתנהגות אחראית, מעשירה ומתגמלת, שמטרתה יצירת חברה תרבותית, משפחתית, אנושית ומאושרת.

גישת הסיביליטי קשורה בחיים החברתיים בין בני אדם במקומות המגורים , בכפרים ובערים, במשפחה ובעבודה. כלומר בעולם המודרני המתועש והממוחשב. מקור המילה  civilityהוא במילה לטינית civitas שפירושה 'עיר'. המילה תרבות, ציביליזציה נגזרת מאותו מקור. מדובר בחיי קהילה עירונית שמהווה את האפיון המרכזי של התרבות המודרנית. אנשים בעיר חיים במגע חברתי  לכן המושג סיביליטי  מכיל גם את המובן של חיים בקהילה, אזרחות ושכנות טובה, מלבד נימוסים והליכות שאנו מכירים.

מושג ה- civility מבוסס על הנימוס והנוהג שאנחנו מכירים, אך הוא יותר אקטיבי והוא כולל מרכיבים חיוביים נוספים, כמו נדיבות, הבעת תודה וסולידריות. civility זה לא משהו שאפשר לדרוש, זהו עניין של תחושת חובה של האדם בתוכו פנימה.הוא מתבסס על המוסר הפנימי של האדם ביחס לעצמו וביחס לסובבים אותו.

לא קל לחיות תוך כיבוד הזולת, אך הדבר אפשרי הודות ליכולת שלנו להזדהות עמו ועם רגשותיו. לתכונה הזאת קוראים אמפתיה. התנהגות של סיביליטי מנחה אותנו לבחון כל פעולה שאנו עושים מבחינת השלכותיה על האחרים. לנהוג בדרך טובה כלפי אחרים איננה הקרבה, כי יש בה תועלת. היא מעשירה אותנו אך גם גורמת לנו להיות יותר מקובלים בין אנשים, להצליח יותר בחיינו המקצועיים והאישיים ולהגיע ליעדנו.

כאשר אנו נוהגים בזולת בדרך טובה, אנו פונים אל הטוב שבו ומעודדים אותו לנהוג בדרכינו. אם נאמץ את מנהגי הסיביליטי, קרוב לוודאי שהזולת יגיב אלינו בדרך דומה. כך אנשים שסביבנו יהיו פתוחים אלינו ויעדיפו את חברתנו, אם מדובר בעסקים או בחיינו האישיים או החברתיים.

סיביליטי, פירושו, לפנות לטוב שבכל אחד מאיתנו. כך ניתן ליצור מגע חברתי יעיל ולהבטיח לכולנו איכות חיים טובה.

אנשים רבים חושבים שהעולם התוקפני והתחרותי שבו אנו חיים אינו די מושלם כדי שיהיה בו מקום לסיביליטי ושעיקרון זה איננו אלא לוקסוס שאין אנו יכולים להרשות לעצמנו. אם אני מנומס, אני נתפס כחלש ונדחק הצידה, הם אומרים. התחשבות ואדיבות פוגעות באמביציה המקצועית. אולם, אל דאגה, הטובים לא נשארים מאחור. התנהגות אדיבה היא חלק מהנוסחה המנצחת.

זולת, מי זה?

"העיקר בעבודת האהבה הוא להקדיש תשומת לב", כך נאמר על -ידי   M.Scott Peck.

פעולת ההתחשבות באחרים מתחילה מלדמיין את חייהם, את רגשותיהם, כלומר, פשוט להבחין בהם. אנו חיים בעולם של אנונימיות, ואנו מתייחסים אל האובייקטים שבו כזרים ולא אינדיבידואליים. נהג שעוקף אותנו הוא 'מישהו', איזשהו נהג, אך אם אנו מגלים פתאום שזהו שכן או מכר, יחסנו לעבירה שעשה משתנה. התמורה בסוג המבט, מאנונימי לאינדיבידואלי, תיצור את השינוי: אני לא מדבר עם סתם אחד האנשים שעובדים יחד איתי במפעל הענק הזה, אלא עם האדם המסוים הזה, שסיפר לי לפני שבוע על הבריאות הלקויה של בנו; אני לא מדבר עם סתם מישהו, אחד מאלה שלמדו איתי באותו מחזור, אלא עם האיש המסוים הזה שהתחתן צעיר, לא למד לימודים אקדמיים, ונראה מאוים על- ידי החברויות שפיתחתי בזמן הלימודים. עלי להדגיש את המחויבות שלי לחברות בינינו.

הכרה בקיום הזולת

להכיר בכך שהזולת קיים זהו דבר המתבטא בדרכים רבות. למשל  אם זוכרים את שמו, מציינים פרט חיובי של חזותו או של מעשיו, מסכמים את הנאמר בשיחה עבור אדם שהצטרף אליה זה עתה, מחזיקים את הדלת שלא תיסגר בפניו של הבא אחרינו, אומרים "תודה" ו"שלום". מילים פשוטות כמו "שלום", "בוקר טוב" הן צורה בסיסית ביותר של הכרה. כשהן מופנות למי שעובד איתי, הן אומרות: אני רואה אותך, אני רואה שאתה קיים. אני מבחין בך. הן גם אומרות: היחסים בינינו ממשיכים ומבחינתי הם טובים כפי שהיו.

לדעת להקשיב

להקשיב, פירושו לשמוע ולהקדיש תשומת לב לזולת. להקשיב  זה אומר גם להראות לזולת שאנו מעוניינים בדבריו, ובעקבות כך ברגשותיו. אנו נותנים לו להבין שאנו מעריכים לא רק את המסר אלא גם את מי שמוסר אותו. זאת ההקשבה הטובה ביותר.

מה שמונע מאיתנו להקשיב זאת בדרך כלל העובדה שאנו מתמקדים בעצמנו ובצרכינו. כתוצאה מכך אנו, למשל, קוטעים את דברי הזולת. כאשר אנו אמורים להקשיב עולים בנו רגשות ומחשבות שדוחפות אותנו להגיב, וכך אנו דוחקים את בן השיחה הצידה.

סוג אחר של חוסר הקשבה הוא שינוי פוקוס, שינוי נושא או מעבר לפעולה. תבנית של התעלמות ומעבר לפעולה נפוצה מאוד במקומות עבודה בין אנשים תחרותיים.

יעילות ההקשבה נפגעת כאשר אנו מתבססים על ניסיון העבר במקום להתמקד במתרחש בהווה. אנו מפסיקים להקשיב למישהו כי אנחנו כבר "יודעים" מתוך ניסיון העבר שלא יאמר משהו שכדאי לשמוע.

לעתים אנו מתמקדים בעתיד ולא בעבר  והדבר פוגע בהקשבה. אנו מניחים לבן השיחה לדבר, אך בעצם עסוקים במה שאנו רוצים להגיד או לעשות.

יש חשיבות רבה לכוונה להקשיב ולא רק להשמיע. מי שמצטיין בהקשבה מראה בשפת גופו לבן שיחו שהוא מקשיב. מי שטוב בהקשבה לא דוחק בבן שיחו על ידי מחוות ידיים או הבעות פנים. מי שמצטיין בהקשבה מניח לאנשים לסיים את דבריהם ולא מתפרץ. אנו מכירים את המצבים בהם האדם אינו יודע להפסיק. במקרה כזה כדאי לשאול שאלה שעשויה להטות את השיחה או לבטא את דעתך באופן זהיר ובדרך נעימה.

הקשבה טובה מורכבת משלושה מרכיבים:

א. יש לתכנן את פעולת ההקשבה, להפוך אותה למטרה. הדבר דורש, קודם כל, לבחור בשתיקה.

ב. יש להראות שאנו מקשיבים. קשר עין, הנהון, לומר מילים המעידות על הקשבה, כמו: כן, נכון, אני מבינה, לא ידעתי.

 ג. יש להקשיב באופן פעיל ומשתתף. פירושו  הפרדה בין עיקר לטפל בדברי בן השיח. להקשיב טוב  זה אומר  לעזור לשני לתת צורה וכיוון לדבריו במילים ובשפת גוף, לשאול שאלות הבהרה והתעניינות בשאלות פתוחות.

לקבל ולהכיל

אחד הצרכים החזקים של כל אדם הוא שייכות, להיות מקובל על אדם אחר ועל קבוצה. לכן עלינו להיזהר מלנקוט באסטרטגיה של דחייה או הרחקה של הזולת. לקבל ולהכיל, פירושו  לנהוג כבוד בכל אדם באשר הוא.

לקבל ולהכיל  פירושו גם לקבל את השונה. למשל  עד כמה אנחנו ערים לקבלה נעימה של עובד חדש במקום עבודה, שכן חדש.... ומי מאיתנו עושה מאמץ לגרום לו להרגיש טוב?

מספר עצות:

- לבדוק מחדש את מי אנחנו לא אוהבים. האם אנו מופעלים על -ידי הרגל, חשש?

- לנסות לפנות אל מישהו שלא מצא חן בעינינו אף פעם.

- אם מקשיבים לך מספר אנשים, אל תפנה אף פעם רק אל אחד מהם.

- במפגש חברתי יש לבחור בנושאים שיכולים להיות נעימים לכל הנוכחים.

- סכמו את הדברים שנאמרו כאשר מישהו חדש מצטרף לשיחה.

- אם אתם דוברים יותר משפה אחת, דברו בשפה המובנת לכל הנוכחים.

- ברכו את השכן החדש בברכת ברוך הבא.

- קדמו את העובד החדש בברכה.

- גלו עניין בתרבות שאיננה שלכם.

 

לדבר באדיבות - סגנון דיבור

לדבר באדיבות אין פירושו לומר רק "בבקשה", "תודה" ומילות נימוס מקובלות אחרות שכולנו מכירים, אלא  באופן ניהול השיחה בכללותה, ברמת האיפוק והשליטה העצמית:

- ודאו שאתם חייבים לדבר. לעתים השתיקה יכולה להיות יותר מתחשבת ממילים.

- האם דבריכם תורמים, מקדמים, האם אתם מוסיפים היבט חדש, נוסף, האם אתם מתבססים על הדברים שנאמרו?.

- ודאו שדרך ההתערבות שלכם נכונה. אם אינכם בטוחים שהאדם שאתם מדברים איתו מבקש עצה או תמיכה, שאלו אותו.

- דברו ללא חיפזון כדי להיות מובנים. עצרו כאשר הגעתם לנקודה שרציתם לבטא ותנו לאחרים לדבר.

- שמרו על עוצמת קול סבירה. אל תצעקו אף פעם. זכרו שבן השיח שלכם יענה לכם באותה עוצמת קול. אדיבות נעוצה במידה רבה בנימת הדיבור.

- לעולם אל תעשו את האחרים מטרה להערות סרקסטיות וללעג. אל תביישו אותם ואל תצחקו עליהם.

- תמיד חשבו לפני שאתם מדברים.

לא מאחורי הגב

כאשר אנו מדברים על מישהו שלא נוכח  אנו יוצרים סוג של שותפות בינינו לבן השיח. אנו מצהירים בכך שהנוכחים הם הטובים והנעדרים הם הרעים. הדבר נותן לנו רושם שאנו מחזקים את הקשר בין הנוכחים. אולם  זהו רושם מוטעה. מלבד זאת  יש בכך חוסר הגינות כי האדם שלא נמצא בינינו אינו יכול לסתור את דברינו.

מה לעשות אם נקלעת לשיחה של לשון הרע? הנה כמה עצות:

- לעזוב.

- לשתוק, במיוחד אם ההערות הן מתונות וקצרות.

- לומר משהו חיובי.

- לגרום להפסקת השיחה באופן ישיר ופתוח: "הייתי מעדיף שלא נעשה ספקולציות לגבי חייו הפרטיים של X" ,או "אני לא מרגיש בנוח בשיחה הזאת".

לשבח, להחמיא ולפרגן

לשבח להחמיא ולפרגן את הזולת זה לא תמיד קל. הדבר נותן תחושה של חוסר שליטה. אולם ככל שאנו מצליחים יותר לשבח את האחרים, תחושת הביטחון שלנו מתחזקת. כדאי לעשות מאמץ למצוא משהו חיובי אצל האדם ולציין זאת.מיותר לציין שאקט זה חייב להיות אמיתי, עם סימוכין ומכל הלב, וזאת על מנת שלא יתקבל בטעות כהטרדה.

להלן מספר סיבות טובות להרבות בדברי שבח:

- כאשר אנו מגלים לאחרים כיצד אנו מרגישים לגביהם, אנו חושפים משהו מתוכנו  וכך מחזקים את הקשרים בינינו.

- כאשר אנו משבחים דבר שהאחר עשה, אנו מעודדים אותו להמשיך.

- רבים מאיתנו אינם מודעים עד כמה דעתם יכולה להיות משמעותית.

- כאשר אנו משבחים, אנו מעודדים את ההערכה העצמית של הזולת ואת הרגשתו הטובה.

- מחמאה איננה שקר. היא צריכה להיאמר בכנות. אל תאמרו לגבר בן שבעים שהוא נראה מקסימום בן 45. שקר בוטה כזה יתפרש כחנפנות זולה שלא תעשה לכם שירות טוב.

- אל תימנעו מלהחמיא מכיוון שאתם חושבים שדעתכם כבר ידועה.

- אל תצפו שיחזירו לכם באותו מטבע.

- נסחו את המחמאה היטב. עשו מאמץ להיות ספציפיים. במקום: "עשית עבודה טובה", בססו את המחמאה, נמקו: "התרשמתי מאוד. מזמן לא שמעתי מישהו מנמק את הנקודה באופן כל- כך ברור, הגיוני ותקיף. 

- לא תמיד צריכים להתייחס לדברים הגדולים. אפשר להנעים למישהו מאוד כאשר משבחים את טעמו ביין, בעזרתו לזולת.

מחמאה יכולה להשיג יעדים ולשבור קרח בין שני זרים שהכירו זה עתה.במידה והיא מבוססת ואמינה. 

קבל גם את צל צלו של ה"לא"

לקבל סירוב זו אחת הצורות הבסיסיות של כיבוד הזולת. שאלות, במקרה כזה, הן כניסה לרשות הפרט וניסיון לעורר רגשות אשם. אמור רק: "אני רק רוצה שתדע שהייתי שמח אם היית משתתף".

לקבל את ה"לא" זהו כלל יסוד בתחום הרומנטי. אכן, יכול להיות שהאדם שמשך את תשומת לבך אינו מעוניין בך. תהיי מוכנים לקבל אפשרות כזאת.

עלינו לקבל את ה"לא" גם אם לא נאמר במפורש, אחרת זו התעלמות.

לעתים אנו מתייחסים ל"לא" כאל דחייה כוללת של כל ישותנו, לכן תשובה שלילית נתפסת כפגיעה בדימוי העצמי, אולם ככל שאנו מסוגלים יותר לומר "לא" לזולת, אנו מקבלים את ה"לא" ביתר קלות.

 

לקבל השקפה שונה

כדי לקבל דעה שונה משלך נחוצה הערכה עצמית, שליטה, רגישות, סובלנות, הגינות ונדיבות. ישנן שתי דרכים להבעת אי כיבוד דעה של אדם אחר: לומר לו שעמדתו מטורפת, מטומטמת, חסרת ערך וכו'. או כאשר אנו נותנים לו להבין שעליו לחשוב את מה שאנחנו חושבים.

המאמץ להסכים

עשו מאמץ לשמור על ההרמוניה ביחסים החברתיים. התאמצו להסכים. נסו להיות גמישים מספיק כדי להתאים את תוכניותיכם לתוכניות האחר. זה עדיין לא אומר לבחור בדרך של ותרנות.

הסכמה בשיחה דורשת קבלה של שלושה מרכיבים עיקריים:

יכולת לקבל את העובדה שאנחנו יכולים לטעות.

יכולת לקבל את העובדה שאנחנו יכולים לא לדעת.

היכולת להסכים שלנו דעות שונות ולכבד אחד את דעתו של השני /ה 

שלושת היכולות עשויות לעזור לנו לקבל את השקפתו האחרת של הזולת ויגרמו לכך שנקשיב כדי ללמוד, ולא כדי להגיב.

אקולוגיה של צלילים

רעש הינו אחד המקורות הבולטים של אי נעימות בחברה אורבנית. זיהום צלילי (noise pollution ) זו בעיה קשה, אך ישנם רבים שלא מבחינים בה כלל, כלומר, שלא שומעים את קיומה. תנאי הבידוד בסביבתנו אינם טובים תמיד, לכן יש להימנע מצלילים רמים מדי של מחשב, טלוויזיה ומערכת סטריאו. אל תנצלו לרעה את צופר המכונית, מכשיר הטלפון הסלולרי ורמקול הטלפון. השתמשו באוזניות, אל תרעישו מעל לשעה סבירה של הבוקר והלילה. יש לשמור על שקט, במיוחד במקום ציבורי, בספרייה, בקולנוע. בבתי אוכל ובמשרד יש לדבר בשקט.

במקרה של הפרעה באחד מן המקומות האלה, עצרו וחשבו עד כמה אתם מסוגלים  לשאת את ההפרעה. השתדלו לשמור על קור רוח. אם החלטתם להתערב ולהעיר, הסבירו לגורם המפריע באופן ברור שהתנהגותו מפריעה. היו מנומסים אך תקיפים. הימנעות מרעש עשויה לגלות לנו ששקט איננו משהו שיש למלא ואיננו הודאה בכישלון בתקשורת. לעתים אנו מקיפים את עצמנו ברעש מפני שאיננו מעזים להישאר לבד עם מחשבותינו.

התנצלות בכוונה מלאה

כאשר אנו ערים לצורכי הזולת  אנו לומדים למנוע פגיעה ברגשותיו, וכך גם אין צורך בהתנצלויות תכופות. אך בכל זאת  אם יש הכרח להתנצל, יש לעשות זאת בכוונה מלאה. ישנם ביטויים שאינם אלא פסיאודו-התנצלות, כמו: "אני יודע איך אתה מרגיש, אני מצטער שזאת ההרגשה שלך, אני רק מנסה לתקן את המצב".

ביטוי כזה אינו לוקח אחריות על המעשה שנעשה. התנצלות אמיתית אינה מכילה אף פעם סלחנות ביחס לעצמנו.

דוגמה של התנצלות אמיתית: "יואב, אני מצטער שצעקתי עליך. זה לא נסלח. אני רק יכול לומר שאשתדל שזה לא יקרה שוב". במקרה כזה פסיאודו-התנצלות תהיה: "אני מצטער שצעקתי עליך, אבל אני מאוד לחוץ בימים אלה". לא צריך לצפות שההתנצלות תתקבל מייד. לעתים היא לא יכולה למחוק את הפגיעה. לעתים אנשים זקוקים לזמן כדי לסלוח. במיוחד אם התנצלות קשה לך, יש לצפות שהיא לא תתקבל במהירות ובקלות.

שאלות אישיות

שאלות טאבו מהוות ביטוי של סקרנות לא מרוסנת ונמצאות בכל תחומי החיים. הימנעות משאלות אישיות ישירות תהיה תמיד טקטיקה זהירה.

זה נכון שכדי להעמיק ביחסים יש צורך לדעת יותר, אך החוכמה היא לשאול שאלות שאינן אישיות ועם זאת מגלות עניין בבן השיח. נסו להיות לא-אישיים לא רק בשאלות אלא גם בפרטים שאתם מנדבים על עצמכם.

 

לקוח מתוך הספר סיביליטי - המדריך למיומניות חברתיות 

©כל הזכויות שמורות ךתמי לנצוט ליבוביץ