יש תקווה?!!!

      יש תקווה??!!!

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

אנשים נבדלים זה מזה במראה, בהתנהגות, ביכולות ובשאיפות, אך החיים כ"חיה חברתית" מחייבים אותנו לנהוג על-פי נורמות וכללים ידועים ומוסכמים על כולם. כללים אלה, שונים ככל שיהיו בין תרבות אחת לרעותה, לא נועדו לבטל או למחוק את זהותו האישית של הפרט או להטמיעו בתוך הקבוצה ללא הכר. להפך, התנהגות לפי נְהָגִים וכללים מקובלים מאפשרת לפרט לפתח ולטפח את אישיותו בדרך הנכונה.

קיים הבדל מהותי בין נימוסים טובים לבין נורמות התנהגות. התחשבות בזולת וכבוד הדדי אינם תלויי זמן ומקום. הם צורך קיומי ואנושי אוניברסלי. הנימוס אינו עניין של אֹפנה ואיננו תְלוי תקופה, ומה שהיה נכון וטוב לבני אדם בעבר, שריר וקיים גם בימינו. לעומתו, פרוטוקול הנְהגים וכללי ההתנהגות משתנה מתרבות לתרבות ולאורך ההיסטוריה.

הכבוד ההדדי, האדיבות והסובלנות מצויים כיום בדעיכה מתמדת, בפרט בעולם המערבי. אחת הסיבות העיקריות לכך – חיים בחברה נטולת אידיאלים וגיבורים אמיתיים לצעוד לאורם. למצער, אין בקרבנו מנהיגים מעוררי אמון וכבוד, אין חזון וחסל סדר אמונה בצדקת הדרך. כתוצאה מכך, יותר ויותר אנשים חיים למען עצמם בלבד, מקַדשים את האינדיבידואל ואינם מרגישים כל מחויבות מוסרית כלפי הזולת. מושג החופש התעוות, ואת מקומו תפס אידאל הגורס "להיות מספר אחד ולהשיג את כל רצונותיי מבלי לתת לאיש להגביל אותי". מרבית האנשים אינם מאמינים יותר בעקרונות מוחלטים של מוסר, והתוצאה – התנוונות ערכי המוסר, ברבריות, גסות רוח ואגואיזם כדרך חיים של הישרדות בג'ונגל האנושי.

המשבר החברתי המתואר לעיל חמור הרבה יותר מאשר חוסר נימוס גרידא. יש צורך בשינויי תפיסה מהותיים על מנת לפתרו. שינון ולימוד של נהגים ונימוסים יוכלו אולי להקל על הסימפטומים, אך לא לרפא את "התחלואים החברתיים". רק שינוי ערכי ורוחני מהותי עשוי לפתור את הבעיה לעומקה.

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ