שאל את תמי
קטלוג ספרים
כתבות וידאו
מאמרים חדשים / בלוג
אמנות השיחה הקטנה ברגעי הגורל הגדולים
מאת: תמי לנצוט ליבוביץ | Master of Manners
בעולם שבו "נטוורקינג" הוא מושג השמור בדרך כלל לאולמות כנסים ממוזגים, אירועי קוקטייל או מפגשי עסקים פורמליים,המציאות
הישראלית בשבועות האחרונים, מלחמת "שאגת הארי" כפתה עלינו פורמט חדש של התכנסות.אלו אינם אירועים מתוכננים מראש
עם קוד לבוש ועניבות, אלא "התכנסויות" ספונטניות, צפופות וטעונות בממ"דים המשפחתיים, במקלטים הציבוריים ובמרחבים המוגנים.
כמי שחוקרת ומלמדת את אמנות הנימוס והסיביליטי (Civility) עשרות שנים, אני מוצאת שדווקא כאן,בין קירות הבטון והמתח הביטחוני,
מתגלה כוחה האמיתי של "אמנות השיחה הקטנה"(Small Talk) /
הנימוס אינו רק גינון חברתי לרגעים נוחים: הוא הכלי שמאפשר לנו להישאר אנושיים ברגעים הקשים ביותר.
בין נטוורקינג עסקי לנטוורקינג של הישרדות
בימי שגרה, אנו ניגשים למלאכת הנטוורקינג עם מטרות ברורות. בנטוורקינג עסקי, אנו פועלים תחת כללים פורמליים: מחליפים
כרטיסי ביקור,מחפשים נקודות השקה מקצועיות, בוחנים שיתופי פעולהפוטנציאליים או אפילו הזדמנויות לעבודה חדשה.
זהו משחק של תדמית, ייצוגיות וערך מוסף מקצועי.
אך במקלט, הנטוורקינג משנה את פניו. כאן, המפגש אינטימי וכפוי תחת תנאי דחק. המרחב האישימצטמצם לאפס, והמחיצות
הפורמליות קורסות' ועדיין, באופן מפתיע,
ה"נטוורקינג" לא נעלם - הוא רק הופך לאנושי יותר.
בתוך האי-ודאות והשהייה הממושכת, נוצרות הזדמנויות בלתי צפויות. ראיתי לא פעם כיצד שיחה קטנה במקלט בין הייטקיסט
עייף לשכן שאיבד את עבודתו הובילה לחיבור מקצועי חדש.
המלחמה משנה את השפה ומקצרת תהליכים, האמפתיה הטבעית שנוצרת במרחב המוגן עשויה לדלג על שלבים פורמליים שבימי
שגרה היו לוקחים חודשים.
אהבה בצל אזעקה: נטוורקינג חברתי ורומנטי
גם החיפוש אחר קשר זוגי או אהבה חדשה מקבל גוון שונה במציאות הנוכחית. בנטוורקינג חברתי רגיל,אנו פועלים לפי קודים של חיזור ורושם ראשוני.
במרחב המוגן, ה"רושם" הוא פונקציה של עמידות, רוגע ועזרה לזולת.
יועצי נימוס ונוהג בעולם מצביעים על כך שבמצבי קיצון, אנשים נוטים לפתח "אינטימיות מואצת".
כאשר אנו ספונים יחד, גברים ונשים בגילים שונים, הדאגה המשותפת והשהייה המשותפת עשויות להצית קשרים עמוקים.
השיחה הקטנה – זו שמתחילה במשפט" "אני תמי, מהקומה השלישית", או בשאלה "יש לך מטען?" או "צריך עזרה עם הילד?"
היא הגשר להיכרות חברתית עמוקה שיכולה להפוך לקשר חיים.
ונימוס כאן הוא המפתח: היכולת לגלות סבלנות וסולידריות בתוך הלחץ הופכת לתכונה המושכת והערכית ביותר.
אמנות השיחה הקטנה כגלגל הצלה: עשה ואל תעשה
במקלטים המכילים אנשים שונים עם עולמות תוכן מנוגדים, השיחה הקטנה פועלת כ"ויסות רגשי קולקטיבי".
מחקרים בינלאומיים על התנהגות קהילתית בזמן ה"בליץ" בלונדון הראו כיקביעת כללי התנהגות וניהול שיחות חולין
הפחיתו משמעותית את שיעורי הפוסט-טראומה.
כדי לסייע לכם לנווט בשיחה במקלט, הנה רשימת "עשה ואל תעשה" – משפטים פשוטים שיכולים לעשות הבדל גדול:
10 משפטים שמותר ואף כדאי לומר במקלט:
- שלום, אני תמי, מהבניין ממול. (היכרות פשוטה ושבירת קרח).
- מישהו צריך מים? (הצעת עזרה בסיסית ומתחשבת).
- יש כאן עוד מקום לשבת. (הזמנה והרחבת המעגל החברתי).
- איך אפשר לעזור? (פתיחות לסיוע פרקטי).
- הכלב שלך מקסים, הוא בסדר? (התעניינות בחיות מחמד המרגיעה גם את בעליהן).
- הילדים צריכים משהו? (רגישות מיוחדת לצרכי הילדים).
- נקווה שנחזור מהר לשגרה. (הבעת תקווה משותפת).
- אם מישהו צריך מטען, יש לי. (שיתוף משאבים חיוניים).
- תודה שפיניתם מקום. (הבעת הערכה ואדיבות).
- בואו נבדוק קודם מה המידע הרשמי. (בלימת שמועות וחתירה לעובדות).
10 משפטים שעדיף לא לומר במקלט:
- שמעתי שתהיה עוד מתקפה בטוח. (זריעת פאניקה ופחד מיותר).
- קיבלתי הודעה דרמטית, אני מקריא לכולם. (הפצת שמועות לא מאומתות).
- איפה בדיוק הייתה הנפילה? (התמקדות יתרה בפרטי האירוע המלחיץ).
- למה את לבד? (שאלה אישית פולשנית שעלולה לעורר אי-נוחות).
- אתם חדשים פה? כמה עלתה לכם הדירה? (שאלה לא הולמת על כספים במצב חירום).
- לא נעים להגיד, אבל מה הסיפור עם השכנים האלה? (היגררות לרכילות ולדיבור שלילי).
- תראו איך היא ירדה למקלט… (שיפוטיות והערות על מראה חיצוני).
- הכלב הזה מלחיץ אותי, תרחיקו אותו עכשיו. (אמירה תוקפנית שאינה פותרת את הבעיה בדרכי נועם).
- אני אומר לכם, המדינה גמורה. (הבעת פסימיות קיצונית המדכאת את הרוח).
- אני חייב לצלם ולשלוח לקבוצה. (תיעוד פולשני המפר את הפרטיות של הסובבים).
אמנות ההקשבה ואמנות השתיקה
למרות הדחף החברתי לדבר כדי לפרוק מתח, חשוב לזכור שחלק מהותי מנימוס וסיביליטי הוא להבין שלא כולם נמצאים באותו מקום רגשי.
ישנם אנשים שאמנות השיח שלהם באותם רגעים היא ההקשבה בלבד. הם משמשים כעוגן עבור אלו שזקוקים לדבר.
הקשבה פעילה – כזו שרואה את האדם ולא רק את הדעה שלוהיא אקט של חסד מנומס שבונה חוסן קהילתי.
וישנם אלו שאמנות השיח שלהם היא השתיקה. במרחב צפוף ורועש, השתיקה היא לעיתים האקט המתחשב ביותר.
לכבד את ה"בועה" של אדם אחר,לאפשר לו להיות עם עצמו בתוך ההמולה, ולהימנע משיחות קולניות בטלפון – זהו נימוס דיגיטלי וקולי הכרחי.
סיכום: המילים שנשארות בזכרון עד
אנחנו נמצאים בימים מתישים, לחוצים ועמוסי אי-ודאות. המקלטים והממ"דים הפכו לזירות המפגש המרכזיות שלנו.
זכרו: מלחמות נגמרות, אך הקהילה נשארת. המילים שנאמרות בזמן הלחץ הזה נחרתות בזיכרון האנושי.
נימוס בתוך המקלט – בין אם דרך שיחה קטנה שמייצרת שותפות גורל, היכרות עסקית חדשה, ניצוץ של אהבה
או פשוט שתיקה מכבדת – הוא מה שמאפשר לנו לא רק לשרוד את המלחמה,אלא להמשיך להיות
חברה אנושית ביום שאחרי.
לכתבות נוספות בנושא: https://www.tll.co.il/?lang=il&category=articles&subcat=263&pageart=507
https://www.tll.co.il/?lang=il&category=articles&subcat=262&pageart=369
©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ.