מכת ההדלפות - אתר ויקיליקס

"אתר ויקיליקס פרטיות וטכנולוגיה"

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

האינפורמציה המרעישה עליה דיווח אתר ויקיליקס, לא ממש הפתיעה אותי, אולי אפילו אכזבה במובן מסוים. במקום סקופים גדולים,מעניינים או אפילו צהובים קיבלנו אלפי מסמכים משעממים שבחלק מהם התבטאויות אישיות חכמות יותר ופחות, ורכילות צהובה. מעט ותו לא.

אני משוכנעת שאילו היו חדשות שכאלה מגיעות לרשות הציבור לפני כשני עשורים, היו כולם בשוק מוחלט והפחד שהיה אוחז אותנו על החשיפה, היה אמיתי.  אבל היום, כשהמידע נגיש וזמין יותר מאי פעם וכשאינפורמציה שכלל לא ביקשנו נופלת לידנו באמצעות המדיות החדשות ובכללן הרשתות החברתיות, הבלוגים, האסמסים, הטוקבקים צילומי האבטחה שנצגינו מככבים  בהם (עיין ערך – מקרה דובאי) ועוד – שום דבר לא מפתיע. יש בזה כמובן צד חיובי, שהרי הנה יש חופש מידע ,יש "שקיפות", אותה מילה שנכנסה לאוצר המילים היומיומי ובכלל –  קשה יותר לרקוח קונספירציות ולתכנן פגיעות.

מאידך יש בכך כמובן גם סכנה אמיתית וביטחונית. זה אולי ישמע לא פופולארי, אבל אני חייבת להודות שאני מצירה על כך שהטכנולוגיה המודרנית גרמה לנו לזנוח את האינטראקציה האנושית הטבעית והמסורתית , את הנוהגים והנימוסים שבתקשורת הבינאישית. מה שעוד הלך לאיבוד יחד איתם, הוא אמצעי הזהירות שהגנו בעבר על הדיסקרטיות,על המרחב הפרטי,אישי של כל אחד מאתנו.מרחב בסיסי של כבוד אישי,התייחסות חיובית לזולת תוך שמירת ערכים,ערכי המוסר ואי חדירה לפרטיות בחדרי חדרים.

שיחה קולנית ,סגנון דיבור במכשיר סלולרי ברשות הרבים, היא לא רק חוצפה וחוסר נימוס היא גם בעצם פוגעת בפרטיותו של המשוחח ואולי גם לא פחות מכך בפרטיות של זה שמין הצד השני.כשמזכירים טלפון נייד,אנשי עסקים,פוליטיקאים אחראים או עובדי מוסדות דיפלומטים לסוגיהם,נוהגים בזמן הישיבה להוציא ממכשיר הטלפון הנייד את הסוללה על מנת שהמכשיר גם אם הוא כבוי יכול לשמש מכשיר האזנה.

נקודה נוספת היא נושא ההדלפות. בעידן ההדלפה"הפכה לעניין שגור החוזר על עצמו, מה שנותן גושפנקא מלאה לכל אדם אשר עובד בארגון ומסכים עם דעה או אידיאולוגיה מסוימת, להוציא מסמכים חסויים וסודיים.

אם כך יהיה – עד לאן נגיע? האם לא נוכל יותר לסמוך על אף אחד? גם לחופש המידע ולדמוקרטיה- חייבים לשים גבולות. כאן לעניות דעתי- הגבול הוא דק ומסוכן וחייבים להלחם ב"מכת ההדלפות" ובעיקר בלגיטמציה שקיבלו.

אתר ויקיליקס והחשיפות שהפיץ הוא מבחינתי המקצועית תמרור אזהרה לסכנות שאליהן אנו עלולים להגיע. וזו לא רק הסכנה שבחשיפת מידע מסווג בשל שימוש במכשירים שאינם מוגנים, או על ידי העלתם ברשת. זו גם החשיפה של תוצרי תקשורת מזלזלת וחסרת כבוד והערכה. שמעתם את הציטוטים מפי נשיא מצריים? בנימין נתניה עוד "יצא בסדר" איכשהו, באמירותיו הביקורתיות של הנשיא מובארכ, אבל, האומנם זו דרך ביטוי של מנהיגים פוליטיים? מנהיגים בדיוק כמו בעצם כל אחד מאיתנו, ראויים לכבוד וצריכים להעניק כבוד שכזה לעמיתיהם. התבטאויות פוגעניות בעולם המודרני, סופן שתחשפנה ותגענה לרשות הרבים, על אחת כמה וכמה כשהן נאמרות באמצעי מדיה "דיסקרטים" לכאורה ולא בארבע עיניים.

קידמה היא דבר מצוין והטכנולוגיה מביאה עימה הזדמנויות רבות לצמיחה ולביטוי אישי. אבל יחד עם זאת חשוב שנזכור את הקוד הבסיסי לתקשורת בנאישית ואת הנוהגים הבסיסיים. אלה, למרות השנים וחרף הקידמה, אינם מאבדים מחשיבותם.

היום, אולי יותר מתמיד, חשוב שנזכור כי כל מה שנביא על הכתב באמצעות מקלדת המחשב, עלול לגרום לנו נזק בעתיד, לנו כמו גם לאחרים. חשוב שנזכור כי אין וכנראה שאף פעם לא יהיה תחליף לשיחות דיסקרטיות פנים מול פנים (ולא. לא דרך מצלמת המחשב, למרות הנוחות שבדבר). אין ואף פעם לא יהיה תחליף לכבוד הדדי ולאמירות מהוגנות.

העולם ממשיך ומתקדם, אבל התקשורת הבינאישית וקוד ההתנהגות הבסיסי חייבים להמשיך ולהיות הבסיס.

אנו חייבים לשלוט על המידע שאנו מנפקים ועל מה שאנו אומרים. אתר ההדלפות ויקיליקס אולי לא הפתיע אותנו בחדשותיו, אבל הוא ללא ספק מהווה נורת אזהרה.

                                                                              © כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ