טלפון: 03-6913545


חלק א: תדמית - שדרגו את עצמכם

חלק א: תדמית - שדרגו את עצמכם

תדמית חלק א'
תדמית: שדרגו את עצמכם

לכבוד 2008, למה שלא תלכו על תדמית חדשה? החלטנו לעשות 'שרות לציבור', ולצורך זה שלחנו את שירי שלנו ללמוד על בשרה מהו שדרוג תדמית כולל ומקיף. הפגשנו אותה עם האחת והיחידה, תמי לנצוט ליבוביץ: קבלו את הפרק הראשון בדרך ל"שירי 2.0".

רוחות של שדרוג
שינוי זו מילה גדולה. אולי בגלל זה היא משאירה אותנו הרבה פעמים בלי מימוש של האופציות ועם טונות של תסכול. קשה להשתנות לגמרי. גם אם נשנה הרגלים והתנהגויות, לא נוכל לבטל ולהתעלם ממה שאנחנו עמוק בפנים. זוכרים איך הפליא להסביר זאת קישקשתא כששר - "אבל אני תמיד נשאר אני"? שדרוג לעומת זאת, נשמע כבר קל יותר לביצוע. כשאנחנו משתדרגים אנחנו נשארים מה שאנחנו בבסיס, אבל פועלים בכדי להפוך למודל משופר. זה יכול להיות מאה ואחד דברים - להתחיל לאכול בריא, ללכת לחדר כושר, לראות פעם בשבוע את הזריחה, להתנדב לעמותה או להגשים חלום. אבל בסופו של דבר המטרה של כולנו אחת - להתקדם ולהפוך את החיים שלנו לטובים יותר, וכן, מותר להודות בזה - זה אחלה שאנחנו מחזיקים מעצמנו, אבל מומלץ גם לתקשר את זה נכון.

קוראים לזה תדמית ולפעמים יש לנו תחושה שהיא לא הולכת בכיוון שאנחנו מייעדים לה. בין אם זה בעסקים או בהתנהלות חברתית יומיומית עם אנשים, אנחנו רוצים להיות ובעיקר להיתפס כהצלחה ובואו נודה בדבר נוסף - זה לא תמיד הולך. כמה פעמים מצאתם עצמכם בסיטואציה בה הרגשתם שעל אף ואולי דווקא בגלל שהיה חשוב לכם להרשים וליצור תדמית נעימה, חזקה ומוצלחת, בדיעבד הסתבר ש - יצא לכם בדיוק ההפך?

על פטרוזיליה, נורי ורושם ראשוני
פיקצ'ר דיס: איכשהו הצלחתם להשתחל למפגש ההון סיכון הכי מבוקש בעיר. תפסתם כיוון על אלכסון האולם, מוכנים לציד, כשלפתע קלטתם בזוית עינכם את דמותו של מישהו שאיכשהו מפגש עימו הוא הזדמנות. אפילו הזדמנות חייכם. לשם שינוי לא רק באהבה עסקינן, והפעם אני מדברת ביזנס. אתם מתים להציג עצמכם בפניו. רוצים שיהיה מודע לקיומכם ואם כבר, אז על הדרך גם שישמע מה שיש לכם להגיד, את כל "פרזנטציית המעלית", מתחילתה ועד סופה. אתם מאמינים בעצמכם ויש לכם תקווה ותחושה שאותו מאן דהוא, השער להצלחה, ייפול לרגליכם ויתאבק בעפרכם בשנייה שישמע מה שיש לכם לאמר.

אתם יודעים מה? יכול להיות שאתם צודקים. אתם מתקרבים לכיוונו, הפרזנטציה בראש אבל אתם לא ממש יודעים מה לאמר כדי שתכל'ס, הוא יקשיב לה. חצי מטר ממנו וכף ידכם הימנית, זו שאוחזת כרגע בכוס היין, מתחילה להזיע והדבר האחרון שתוכלו לעשות בה ברגע זה הוא ללחוץ יד. בטח שלא יד של מישהו שאתם רוצים להרשים. לא רק היד מזיעה. גם המצח שלכם הוא לא בדיוק הסהרה. אתם עומדים מימינו. ממלמלים את שמו פעמיים. "סליחה?" הוא מפנה מבטו אליכם בתמיהה. אתם מחייכים במבוכה. הופס. יד ימין אוחזת בכוס היין, יד שמאל בצלוחית סושי והשיניים הקדמיות מתהדרות בעלה פטרוזיליה במקרה הרע או באצת נורי כהה במקרה הממש גרוע...

עכשיו אתם מחליטים לעבור לטקטיקת הסמול טוק כסוג של משחק מקדים שיציל את המצב ולוחשים איזה שטות בנוגע לפקקים בדרך למקום, אבל תוך כדי שאתם מדברים ושומעים את עצמכם אתם מבינים מהמבט בעיניו שהוא לא מי יודע מה מתרשם מהטיפוס הנוירוטי שאתם מגלמים, שאת שמו אגב, הוא לא קלט. הוא אומר לכם שהוא מצטער אבל הוא ממש ממהר ואתם מביטים בצער בהזדמנות החולפת. אתם משוכנעים שלא יזכור אתכם, ואולי עדיף ככה. שהרי מי ירצה שיזכרו אותו בתור הנעבעך עם הפטרוזיליה. אומרים שלעולם לא תינתן לכם הזדמנות שניה להותיר רושם ראשוני טוב. אומרים גם שזו קלישאה, אבל לדעתי אף אחד עוד לא אמר שקלישאות אינן נכונות.

שעתיים אחר כך, אתם לבד. נזכרים בסיטואציה, מכים במצחכם שלוש פעמים ונוזפים בעצמכם על התנהלותכם ( "שיט. שיט. שיט" הוא בדרך כלל המשפט המורכב מאוד, הנלווה לתחושת ההלקאה העצמית). בדיעבד נראה לכם שאתם יודעים יופי מה הייתם צריכים להגיד ואיך הייתם צריכים להתנהג, לא שזה עוזר לכם עכשיו ובינינו - לא שתשכילו לעשות זאת בפעם הבאה. אין מה לעשות, אתם מנסים לנחם את עצמכם, יש כאלה שיש להם את זה ויש כאלו שלא.

יש לי חדשות עבורכם - יש מה לעשות. התנהלות חברתית היא משהו שאפשר ואפילו כדאי ללמוד. מסתבר שיש חוקים ויש דרך. אולי לא נוכל לשנות את תכונותינו, מה שאנחנו בפנים, ואולי לא צריך, אבל בהחלט נוכל לשפר את התדמית ולשלוט בצורה בה אנחנו נתפסים. איך נשמע לכם - להפוך בשנת 2008 לסיפור הצלחה? יומרני קצת מה? ומה דעתכם על לעבוד קצת ולשדרג את התדמית? אני לקחתי.

בקרוב גרסת 2.0
קוראים לה תמי לנצוט ליבוביץ והיא לקחה על עצמה לעזור לי, לייעץ וללמד אותי איך להפוך השנה ליותר ידידותית לסביבה. היא תסביר לי מה לעשות בכדי להצליח ליצור את התדמית שאני מייחלת לעצמי, והכי חשוב, לדעת מה אף פעם לא לעשות.

תמי לנצוט ליבוביץ (ואני לא סתם חוזרת על השם המלא, חכו ותבינו בהמשך), היא מומחית ובעלת תואר בינ"ל של הארגון העולמי ליועצי תדמית. מאז שנת 1985 היא עומדת בראש "המרכז הבינלאומי לתדמית, תקשורת בין אישית ונימוסים" אותו הקימה. היא ממשיכה את דרכה של חנה בבלי ז"ל כוהנת הנימוסים, כאשר לקחה את תורתה של זו והתאימה אותה לזמננו. באתר שלה אתם יכולים למצוא מאמרים שמלמדים סודות כמו איך באמת להצליח במינגלינג או איך לקשור עניבה — משהו שכל מנהל הייטק צעיר חייב היום לדעת (כן, תכל'ס? ג'ינסים וטריקו כבר לא in במסדרונות ה- VC's). בכתבות הקרובות אתם מוזמנים ללמוד איתי על מסלול שדרוג התדמית אותו אעבור בדרך לשירי 2.0.

פינת דובנוב - שאול המלך
לקח לי בערך שעתיים לחשוב מה ללבוש לפני המפגש הראשון. את הלק האדום הסרתי, ניסיתי שלושה שילובים קלאסיים מ-המ-מי-ם מהמלתחה העשירה שלי, מודל 98', ובסוף בחרתי בצעיף שזורק למרחקים את הגוון של העיניים ובסוודר שעשה רק טוב למלאני פרס (לא שקיים הבגד שיעשה לה רע). יצאתי מהבית שעה קודם, כדי להגיע בטוח בזמן — לא לאחר - ואת הסלולרי כיביתי עוד למטה ברחוב, הרבה לפני שנכנסתי למשרדה של תמי, והתישבתי, חגיגית ונכונה לכל, עשר דקות תמימות לפני השעה שקבענו.

- "שלום, תמי לנצוט ליבוביץ", היא קידמה את פני בחיוך כשיצאה לחדר ההמתנה.
- "שירי..." חייכתי במבוכה מלאת בטחון חינני, וקמתי ללחוץ את ידה.
תהיו בטוחים שאין לכם מושג כמה טעויות כבר הספקתי לעשות...