"רוח חג" - איך להפוך את תרומת החג מנדבה לסיוע?

"רוח חג" - איך להפוך את תרומת החג מנדבה לסיוע?
מענק מכובד ומנומס
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 5.9.10

בין אם אתם ציניקנים שבואם של חגי תשרי לא משפיע עליהם, ובין אם אתם מהרומנטיקנים חסרי התקנה שרק דיבורים על הסתיו כבר גורמים להם לדמוע בהתרגשות, לא תוכלו להתעלם ממשהו מיוחד שהולך ונרקם באוויר בהתקרבם של החגים המביאים עמם שפע של התרחשויות.

אי אפשר להפסיד את ההערכות המוקדמת - הכנות על הכנות. מבצעים אין ספור ברשתות השיווק, החל במוצרי מזון ובגדים וכלה במבצעים על מוצרי הקוסמטיקה בדיוטי פרי (ומולם בארץ) לטובת החוגגים מעבר לים. תוסיפו לכל אלו את אווירת הדחייה הלאומית של כל פרויקט ל"אחרי החגים" והרי לכם ריטואל החוזר על עצמו מדי שנה בשנה.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל בשנים האחרונות הצטרפה לאווירת החג מגמה נוספת. אל תתקנו אותי, כי אני די בטוחה שאני לא טועה כשאני אומרת - שמדובר במגמה מבורכת וייחודית לנו הישראלים. אני מדברת על ההירתמות הגדולה לסיוע לנזקקים, לאלו הנמצאים במצוקה כלכלית. מצב שלצערנו גדל משנה לשנה. זה עצוב ומצער בפרט שלחברה מתוקנת יש דרכים להתמודד עם הבעיה, אם במענקים ממשלתיים, פרויקטים, כלכלה תומכת ועוד. אך כשאלו לצערנו לא מספיקים ותהיה הסיבה באשר תהיה, נאלצים האזרחים בעלי היכולת להתגייס לעזרה ומתנדבים לתת תרומה.

אלא שבישראל, הולכת וגוברת בשנים האחרונות המגמה הקשה בה גם אנשים מהמעמד הבינוני, אנשים שעבודה הייתה מאז ומעולם חלק משגרת יומם, מוצאים עצמם במצב בו הם נותרים ללא פרנסה, או פרנסה זעומה באופן כזה - שהופך אותם לנזקקים "חדשים" בעצמם. הידעתם שבישראל, מעל מאתיים אלף משפחות יזדקקו השנה לתרומות בכדי לערוך סעודת חג? מעבר לצער שבדבר ולקושי הבסיסי, מדובר במבוכה עצומה. לעיתים לא רבים מהם מסוגלים להכיר במצב החדש בעצמם ולבקש סיוע.

כאן בדיוק, נכנס הפן הכול כך יפה של הישראליות, ואת זה אני אומרת בלי שמץ ציניות. אין ספק שמדובר בתופעה שקשה להיות אדישים אליה - העזרה הזו, מתן התרומות, ההתנדבות, היוזמה להכנסת אורחים, ארגון וחלוקת ערכות המזון כעניין של שיגרה אליו מתגייסות כל רשתות המזון המובילות - כל אלה הפכו להיות הפנים היפות של הישראליות, פנים ייחודיות שלמיטב דעתי אין שום מקום בעולם בו נפגוש בתופעה שכזו. המקור להירתמות הזו הוא די ברור. כבר ביהדות נקרא עם ישראל לדאוג לחלשים לתרום ולתת מעשר. מסתבר שזה כבר חלק מ"הישראליות". ומסתבר, שיש בה ב"ישראליות" פן ייחודי של עזרה ואירוח, יש להתגאות בו והסיבה תהיה אשר תהיה.

אין ספק. יחד עם עליית הצורך, כך גם יש עלייה בהתגייסותם של מתנדבים, צעירים ומבוגרים לטובת אלו שידם אינה משגת. זה כבר הפך למבצע גדול כל כך, שרבים לוקחים בו חלק אפילו אם אין להם את הזמן לכך - באמצעות סמסים. זה גאוני לא? "כולה" חמישה - עשרה שקלים. סמס אחד (לפחות) ועשית מצווה. ואם לא סמס, יש עוד מגוון אפשרויות. לעמותות שונות יש למשל מוקד טלפוני יעיל, כך שאין פה צורך בהקדשת זמן ומשאבים. אם נניח לרגע למתנדבים "הכבדים", אלה שעם הקרב החג מפנים שעות מזמנם ומקדשים אותן לטובת ארגון וחלוקת מזון ונתייחס באמת לרגע לתורמים, שתורמים - "על הדרך" - אל לנו לזלזל בכך. אם תחשבו על זה, חוץ מאולי הקופאית בסופר, או גב העומד אחריך בתור - אף אחד כמעט לא יודע על המעשה הטוב הזה. הוא אולי קצרצר - אגבי ומקרי, אבל הוא נובע ממקום של טוב לב. בדיוק כמו במתן בסתר, תרומה קטנה (או גדולה) רק מתוך הכרה בכך שאני אתן כי צריך וכי אני יכול - היא לדעתי מעשה אצילי.

ואם כבר מדברים על מעשים טובים ועל תרומות- יש כמה כללי נימוס ונוהג שחשוב שנזכור:

• אז נכון שיש משהו ברוח חג בכלל ובחגי תשרי בואכה יום כיפור בפרט, משהו מאחד ומחמם את הלב, אבל אותם נצרכים... זקוקים לסיוע גם ביתר ימות השנה ואולי דווקא אז, בגלל שהם נשכחים – מוטב לעשות מעשה ולסייע להם ולא להמתין לחגים. צריך גם לחשוב על "אחרי החגים".

• תרומה באשר היא תרומה יכולה לסייע ולא תמיד מדובר בהכרח בכסף. אני לא מתכוונת לבגדים בלויים וישנים. את הבגדים המוכתמים והבלויים אולי באמת מוטב לזרוק. אבל אני משוכנעת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש בארון כמה פריטים לא לבישים מסיבות אחרות לגמרי. מה עם המכנסיים והג'קט שאנחנו לא נלבש כי הם "לא עלינו" מהעונה שעברה או לא מחמיאים לגיזרה? תאמינו לי שבמקרה שכזה כל הצדדים יצאו יותר ממרוצים. אתם על רענון וריקון הארון ומקבל הבגדים על ההתחדשות.

• באופן דומה, תרומה לא חייבת להיות פריט או חפץ. אולי תזמינו משפחה נוספת לארוחה?!

• ארגונים רבים נותנים לתורמים מחווה קטנה של הוכרת תודה - סיכה, כרטיס וכיו"ב. רבים נוטים לזלזל או להרגיש לא נוח ולא לקחת את השי, תוך טענה ש-אל דאגה. אני בכל מקרה אתרום. אנא הקפידו למלא את המצווה עד הסוף. קבלו את השי באהבה. האם כשאומרים לכם תודה, אתם מעירים - "לא. אל תודה לי. אין צורך"? אם אכן אתם עושים כן - אל. זה לא מכובד, לא מנומס ואף פוגם במחווה החיובית כולה. אם מודים לכם - חייכו בחזרה, אמרו – בבקשה, בשמחה ואנא, אל תקלו ראש במעשה.

שתהיה לכולנו שנה טובה. שנה של תקשורת חיובית טובה, בה מי ייתן ואף אחד לא יזדקק לתרומותינו...