שפת גוף - הורים ילדים

הורים וילדים - שפת גוף
תמי לנצוט ליבוביץ ,CIP

האם קרה לנו פעם כשהיינו  במסיבת הסיום של ילדינו וראינו את עומר הבן של שירלי ויובל, על הבמה,לא זיהינו אותו בתחילה,אך ששירלי,האמא, שישבה לצידי שאלה מה את אומרת על עומר נפל לי האסימון,הרי ההליכה שלו ממש של יובל אביו אי אפשר לטעות ממש יובל קטן.

לא פעם קרה לנו שראינו  את הדמיון של הילדים להוריהם לא במובן הפיזי אלא את הדמיון של הילדים ביציבה ובתנועה לזו של הוריהם . מפה ברור שהילד מגיל ינקות כבר מחקה את ההורים לטוב ולרע בכל התחומים שהיציבה והתנועה וההתנהגות הם חלק מהם.

לשפת הגוף יש השפעה גדולה על התקשורת הבין אישית ביחסים בתוך המשפחה. פעמים רבות, נובעות מצוקות משפחתיות וכעסים מתקשורת לקויה בין חברי המשפחה ורוב הפעמים ברמה הבלתי מודעת, ובמיוחד בין הורים וילדים, הבנה טובה של שפת הגוף, יכולה למנוע לחצים ומריבות, ולאפשר קשר טוב יותר בין הורים וילדיהם.

 על מנת לחדד את התיאוריה אביא מחקר בסיסי של חלוקת האחוזים על העברת המסרים בכלל.

המסר המילולי 7% - מתייחס למילה ולתוכן עצמו,

סגנון הדיבור 38% - מתייחס לסגנון הדיבור, ל"איך"נאמר 

המסר הבלתי מילולי 55% - שבתוכו נמצא שפת הגוף שמורכבת מיציבה, תנועה ומחוות.

מסקנה: על מנת שהמסר המילולי יעבור בצורה שהתכוונו אליה יש להתייחס לשאר האחוזים משום שהוכח שלמסר הבלתי מילולי,המסר השקט,יש הרבה יותר כוח ונקרא ומשפיע על הילד(או המבוגר)ומוחק את המילה הנאמרת לחלוטין.

בגיל הצעיר ההורה משמש עבור הילד כמתווך של העולם, וככזה הוא צריך להיות ברור ומלא בטחון. גם אם יש דילמות – ותמיד יהיו ,חשוב מאוד שהילד לא ירגיש בהן. ילדים הם חקיינים, ומפנימים את ההתנהגות שהם רואים אצל המבוגרים.

התגובות שלנו ,ההורים,מלמדות את הילדים כיצד לנהל את רגשותיהם. ילד שמקבל מסרים שהכעס שלו מביך את הוריו ילמד להדחיק כעסים. הרבה פעמים ילדים לומדים לחוש אשמה ובושה בגלל תגובות ההורים,וכל זאת בלי להוציא מילה מהפה אלא רק בתגובת הגוף ,תנועה קטנה שאומרת המון. חשוב לדעת שכל מילה שנאמרת אך תנועת הגוף לא תומכת בה משדרת מסר כפול או מסר שונה לחלוטין אותו התכוונו לשדר.

 כהורים, חשוב מאוד לשים לב למסרים סותרים. פעמים רבות אנחנו אומרים דבר אחד ומתכוונים לדבר אחר. שפת הגוף שלנו מראה את זה, והילדים לומדים לקרוא אותנו. ילדים יודעים לזהות מצבי חולשה אצל ההורים, ויודעים מתי הם מתכוונים "באמת" . ילדים יודעים לקרוא את שפת הגוף של ההורים כאשר היא משדרת בלבול וחוסר בטחון, ומתנהגים בהתאם.

למשל אם הורה אוסר על משהו, אך לא מאמין בכך בכל לבו, שפת הגוף שלו משדרת את זה.המילה אני לא מרשה והגוף המתפתל ומתנצל לא חיים טוב ביחד, הרבה פעמים ילדים לא ממלאים אחר ההוראות והבקשות של הוריהם כי הם חשים את חוסר הביטחון הטמון בשפת הגוף של ההורים. אם ילד חש שההורה לא "אמיתי" איתו זה מערר את הביטחון של במבוגרים בכלל ובהורה בפרט. גם כאשר מחמיאים לילד חשוב לעשות זאת מכל הלב. אם הורה סתם מהמהם "יפה, יפה" על ציור של הילד שהוא לא ממש מבין או טורח להסתכל עליו, הילד  אמנם ישמח על המחמאה אבל ירגיש שהיא לא אמיתית.

הורה שרוצה להשיג הקשבה אצל ילדיו חייב לפעול באסרטיביות ולשלב בין טון דיבור לשפת גוף. שפת הגוף צריכה להיות חד-משמעית, אך לא מאיימת. חשוב לזכור שהיסטריה ואיבוד שליטה של ההורים מובילים לפריצת גבולות ואיבוד עשתונות של הילדים. לכן, חשוב לנשום עמוק ולחזור על הדברים פעם אחר פעם בטון ענייני. לדבר לאט ובנחרצות. אפשר ליצור תנועה עם האצבע אך לא מוגזמת. לא להשתמש בנפנוף של אצבע מתריסה שמשדרת ריחוק ואיום, אלא שימוש בתנועה מעוגלת(למשל בין האצבע והאגודל) המלווה בדיבור איטי ועקבי.

שפת הגוף שלנו כהורים משרישה את קוד ההתנהגות של ילדינו לחייהם הבוגרים. סנכרון של תוכן הדברים עם שפת הגוף תתרום ליצירה של תקשורת בין-אישית טובה - קודם כל בבית ואחר-כך גם בחברה ובקהילה שבהן הם חברים.

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ