פרזנטציה שמית ונוהגיה

לכל אדם יש שם ושם משפחה
תמי לנצוט ליבוביץ  
 

לכל אדם יש שם, ואין צליל ערב יותר לאוזן האדם מאשר שמו. כאשר מציגים אתכם בפני אדם זר, ואותו אדם קולט את שמכם ומשתמש בו ללא טעות, זוהי מחמאה נעימה למדי: "יש בי משהו שגורם לו לזכור את שמי". אזכור שמו המדויק של מכרכם החדש – בקול רם ובטון ידידותי – יעורר את תשומת ליבו אליכם, יפגין את העניין שיש לכם בו, יפזר את הזרות ויקרב ביניכם.

התקשרויות עסקיות חשובות נולדות לעיתים קרובות כבר ברגע הראשון של לחיצת היד ואמירת השם במהלך עריכת ההיכרות. הקליק הגורלי, המבשר את תחילתה של ידידות מופלאה, תלוי הרבה מאוד ביכולתכם לזכור את שמו של מי שעומד מולכם. רק לאחר שנמסרו השמות והאינפורמציה המקובלת (מקצוע, תואר אקדמאי, תפקיד, בכירות וכולי), יכולים שני אנשים (ויותר) בעלי עניין משותף לפנות זה אל זה ולפתוח בשיחה.
הכישרון לזכור שמות הוא נכס יקר שלא כל אחד נולד עימו, אך כל אחד מאיתנו זקוק לו – על אחת כמה וכמה אנשי עסקים שמאגר השמות של עובדיהם, לקוחותיהם, ועמיתיהם למקצוע הולך וגדל עם הזמן. אך אנשי עסקים לפני הכול, הם אנשים בשר ודם, וגם להם מותר לשכוח שמות, ובכל זאת – מה עושים כדי להתגבר על התקלה האנושית הזו?

כאשר מציגים בפניכם אדם התרכזו קודם בשמו, חזרו עליו בלב (כמה פעמים), ובקול רם: "נעים להכיר, נדב אברהמי". אם לא קלטתם נכון את השם, זו הזדמנות שלו לתקן אתכם. כך תימנעו מהמבוכה אם – מאוחר יותר – תרצו לפנות אליו שוב. אם לא הבנתם את השם אל תהססו לבקש מיד שיחזור על שמו: "אתה יכול לומר שוב את שמך? נדמה לי שלא שמעתי טוב, וחשוב לי לזכור אותו".

במהלך טקס ההיכרות התבוננו היטב במכרכם החדש וחפש אצלו סימנים מזהים שיעזרו לכם להיזכר בו ("אברהמי זה האיש עם הצלקת", "גברת אדמוני זו הג'ינג'ית"). במפגש עם אדם מחו"ל או בעל שם זר וקשה להגייה, אתם יכולים לבקש שיאיית אותו בשבילכם, הוא ישמח לעשות זאת ומן הסתם יקבל את נחישותכם כמחמאה. במקרה וגם זה לא עוזר, בקשו את כרטיס הביקור שלו, ואם אין לו – רשמו את שמו על הכרטיס שלכם, תוך סיכון מסוים: ייתכן שהוא כבר איבד את סבלנותו, אך ייתכן גם שהוא מבין ללבכם כאח לצרה.

כאשר אתם מציגים את עצמכם, אמרו את שמכם לאט ובהטעמה, במיוחד אם שמכם אינו קצר. האדם שמולכם יעשה בוודאי כמוכם. הדבר נכון במיוחד כאשר עורכים היכרות בטלפון. בשיחה שתתפתח ביניכם השתדלו לפזר את שמו במקומות הנכונים, זהו תרגול טוב של "שמירה בשם" בזיכרון האישי.

אם אתם רואים במסיבה אדם שהכרתם לא מזמן, ואינכם בטוחים שהוא זוכר את שמכם, גשו אליו ואמרו לו בטבעיות: "שלום מר יצחקי, עודד חרמוני, נפגשנו לפני שבועיים בקוקטייל". מר יצחקי יודה לכם שחילצתם אותו מבעוד מועד: "שלום עודד, בוודאי שאני זוכר את שמך".

כאשר אתם עורכים היכרות בין אנשים, הקפידו לבטא נכון את שמם ואל תשכחו את התואר והתפקיד שלהם. חזרו והזכירו את שמם תוך כדי השיחה הקלה שמתפתחת במעמדים כאלה, כך תעזרו בעקיפין לאלה שעוסקים ברענון השמות או מתביישים לבקש הזדמנות נוספת. אם, למרות המאמצים פרחו מזיכרונכם השמות המלאים, אל תהססו להציג את האנשים כפי שאתם זוכרים: "מר חרובי, תכיר בבקשה את גבריאל, מהנדס חשמל – זהו מר חרובי השותף החדש בחברה של כהן". עוד הם לוחצים ידיים ונהנים מהמעמד, רשמו לעצמכם לברר בהקדם את שם משפחתו של גבריאל.

אם הציגו אתכם בשם שגוי, בתואר לא מדויק, או אם שיבשו את שם החברה שבה אתם עובדים, אל תיקחו את זה כפגיעה אישית. אם חשוב לכם, אמרו בשקט למי שטעה: "ליתר דיוק השם הוא דני גבריאלי ואני מהנדס מכונות ולא חשמל, לא נורא".

לעולם אל תציגו אדם בשם חיבה מגוחך או בכינוי שהחברה הדביקה לו בילדותו, ורצוי גם לא להשתמש בהם במקום העבודה, במיוחד אם בעליו אינו נלהב מכך. הציגו אותו בשמו הנכון והמקורי, והניחו לו להחליט בעצמו אם לגלות למכריו החדשים את "הסוד האפל" בביוגרפיה שלו.

בפנייה בכתב אל מי שאינכם בטוחים בשמו, או באיות שם חברתו, חשוב לעשות את המאמץ ולברר זאת קודם לשליחת המכתב. גם אתם לא הייתם רוצים לקבל נייר הפותח ב: "מר יצחק ראובני" כשקוראים לכם ראובן יצחקי.
ומה לעשות עם אותו אדם לא מוכר שמתנפל עליכם ברחוב בשאגות שמחה, ומפגיז אתכם ב"מה שלומך? אתה זוכר אותי?", בעוד הסריקות הנואשות שלכם במאגר הזיכרון כלל לא מעלות רמז אחד קטן מי האיש הזה? כאן התושייה שלכם יכולה להתבטא בארבע צורות:
• "בטח שאני זוכר (שקר), מה שלומך?"
• "תזכיר לי מתי נפגשנו בפעם האחרונה או איפה נפגשנו?" (גישושים)
• "רק תזכיר לי מה השם שלך (משה) – משה אני זוכר, אבל שם המשפחה ברח לי" (יצאתם בכבוד).
• "תסלח לי אבל אני לא מצליח להיזכר" (אמת מרה).

שאלה: האם אני יכול לפנות לאדם שזה עתה הציגו בפני, בשמו הפרטי?

תשובה: השימוש בשם הפרטי בלבד היא מחווה אינטימית הנהוגה בין שני אנשים שמכירים זה את זה היטב. לאחר שהציגו בפניכם אדם זר, המשיכו והשתמשו בשמו המלא ובתואר שלו עד שתקבלו אישור לקרוא לו בשמו הפרטי.

שאלה: בעלי ואני נושאים שמות משפחה שונים. בכל פעם שבעלי מתלווה אלי לפגישות עם אנשי עסקים בתחום שלי, מישהו פונה אליו בשם המשפחה שלי. האם אני צריכה לתקן את הטעות או להתעלם ממנה?

תשובה: בעת עריכת היכרות בין זוג נשוי שאינו משתמש באותו שם משפחה, לבין שאר הנוכחים, המציג צריך להדגיש בעקיפין שאלה הם בעל ואישה: "הכירו בבקשה את העורכת שלנו – גברת אדמוני, ובעלה מר שם טוב". כאשר את מציגה את בן זוגך לאנשים שמכירים רק אותך ובשמך המלא, צייני במפורש את שם משפחתו (אך לא בהגזמה או בהתרסה): "הכירו בבקשה את בעלי, מר שם טוב". אל תהסי לתקן את כל מי שיטעה ויבלבל בין שמות המשפחה שלכם.

בקיצור ולעניין:
• שמו של האדם הוא הצליל הערב ביותר לאוזניו.
• השמעת שמו של אדם מעוררת את תשומת ליבו ומחמיאה לו.
• אמרו את שמכם לאט וברור כאשר אתם מציגים את עצמכם בפני מכר חדש.
• אם לא קלטתם את השם שלו, בקש ממנו לחזור עליו שוב ומיד.
• חזרו כמה פעמים על שמו של המכר החדש שזה עתה הוצג בפניכם, לפני שאתם אומרים אותו בקול רם.
• ציינו לעצמכם סימן היכר כלשהו שיעזור לכם להיזכר בו.
• בקשו מבעל שם מסובך לאיית את שמו, או בקשו את כרטיס הביקור שלו.
• אם שכחתם את שמו המלא של מי שאתם עומדים להציג, אמרו את שמו החלקי.
• אין לנקוב בשם חיבה או בכינוי בעת עריכת היכרות בין אנשים זרים.
• וודאו שאתם מאייתים נכון את השם ואת התואר של נמען המכתב שלכם.
• השתמשו בשם המלא כל עוד לא קיבלתם רשות לפנות בשם הפרטי.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ