Halloween - חג כל הקדושים

הלואין - Halloween 
חג כל הקדושים
תמי לנצוט ליבוביץ
 

החיוכים הכתומים מציצים מכל פינה, חנויות התחפושות כמרקחה והילדים אחוזי תזזית. מהו הסיפור של "חג כל הקדושים" ואיך אפשר לחזות עתידות באגוזים?

"חג כל הקדושים" הוא חג קתולי פולקלוריסטי, עממי וחילוני, הנחגג בערב שבין ה-31 באוקטובר ל-1 בנובמבר.(שורש השם בא מהמילה Hallow שפירושה להפוך לקדוש Holy.)

למחרת ה 1 בנובמבר הוא יום חג שנקרא במשך שנים   "יום כל הקדושים"  ו"יום כל הנשמות"  כך למעשה ההלואין מחבר את ימים אלו , לחג קתולי פולקלוריסטי , עממי וחילוני. 

בחג הפופולרי הזה, פעילים בעיקר הילדים, שמתלבשים בתחפושות מפחידות ונושאים לפידים הבנויים מדלעת ריקה שבתוכה דולק נר.השנה תאריך החג הוא יום שני ה 31 לאוקטובר 22.

מלבד הדלועים, עמוס החג הזה וגדוש בעוד סמלים, טקסים וסיפורים רבים, רובם קשורים לרוחות רפאים, פיות, יצורים עם כוחות על טבעיים, הגדת עתידות ועוד.

שורשיו של ההלואין
בשנת 609 קבע האפיפיור בוניפייס הרביעי את "יום כל הקדושים" (All Saints Day) ל-1 בנובמבר. אמנם כל יום בלוח השנה הקתולי נושא את שמם של קדוש או קדושה מסוימים, אך ה-1 בנובמבר הוא יום כללי משותף לכל הקדושים והמרטירים. נא לא להתבלבל: בשנת 835 החליטה הכנסייה לחגוג את "יום כל הנשמות" (All Souls Day) ב-2 בנובמבר, כיום זיכרון כללי למתים. יום המתים נחוג בצורה דומה ליום כל הקדושים - במדורות, בתהלוכות ובלבישת תחפושות של קדושים, מלאכים ושדים. שלישיית הימים – "ליל כל הקדושים" (שהוא שמו הרשמי של ערב החג), "יום כל הקדושים" ו"יום כל הנשמות" - נקראים "חג כל הקדושים".

מקורם של נוהגי החג במסורת עתיקת יומין של שבט הקלטי, שחי לפני אלפי שנים במדינות אירופה, אירלנד, בריטניה ,צרפת, בלגיה, גרמניה, אוסטריה והולנד (לפני כיבושה על ידי הממלכה הרומית). המהגרים הקלטים שהגיעו לארצות הברית, הביאו עימם את המנהג לחגוג את סוף הקיץ ואת תחילת החורף ב-1 בנובמבר. שמו של חודש נובמבר בשפה האירית-גאלית הוא "סווין", שפירושו "סוף הקיץ", ועל שמו נקראו "חגיגות הסווין". מדובר בעיקר בחגיגות ובטקסים הקשורים למותו של אל השמש וולתחילת החורף האפל.

הקלטים האמינו כי ביום האחרון של הקיץ מיטשטש הגבול בין עולם בני האדם לבין עולמות אחרים. הם חששו שרוחות ויצורים על טבעיים יחצו את הגבול, יזיקו לתבואה ולגידולי השדה, יחוללו מהומה, יפגעו בבני אדם ואף יגרמו למוות. זהו המקור לשלל המנהגים השונים והמשונים שמלווים את החג המשעשע הזה.

מנהגיו הקדומים של החג
החוגגים נהגו לכבות את האש באח לפני רדת השקיעה, כדי להרחיק את הרוחות ואת היצורים העל-טבעיים מהבית. במקום זאת, הדליקו מדורות בחוץ ולמחרת, עם סיום החגיגות, הדליקו שוב את האח מאש המדורה.

במהלך החגיגות נהגו להתחפש ולנבא עתידות. האנשים האמינו כי קרבתם של כוחות על-טבעיים בליל החג מאפשרת חיזוי מדויק. מטרת התחפושות הייתה שרוחות הרפאים, הגובלינים, הפיות ושאר היצורים המזיקים לא יוכלו לזהות את החוגגים ולפגוע בהם.

תושבי האיים הבריטיים בימי הביניים, בדיוק כמו אבותיהם הקלטים, האמינו כי ליל החגיגה הוא זמן מסוכן, שבו עלולים יצורים על טבעיים לפגוע בבני אדם בתעלוליהם. פיות, גובלינים, מכשפות (כיצורים מיתולוגיים), שדים ורוחות רפאים - הפכו לסמלים נפוצים של החג. האנשים נהגו להשאיר מנחות קטנות של מזון ומשקה על אדן החלון או מחוץ לבית כדי לפייס את הרוחות ולמנוע מהם להיכנס פנימה.

עוד כמה מהסמלים שכדאי להכיר: 

מכשפות: הדימוי הסטריאוטיפי של המכשפה הנמרצת עם הכובע השחור המחודד ואף עם יבלות שמסעיר שיקוי קסום בקלחת , מקורו מאלילה פאגנית המכונה "the Crown"  הכתר.שזכתה לכבוד בתקופת סמהיין. האלילה סימלה  חוכמה, ויכולת מאגית להפוך את עונות השנה.

מקל המטאטא של המכשפה: אמונה טפלה ששורשיה במיתוסים מימי הביניים. נשים קשישות ומופנמות שהואשמו בכישוף היו לרוב עניות ולא יכלו להרשות לעצמן סוסים, ולכן ניווטו ביער ברגל  בעזרת מקלות הליכה, שלעתים הוחלפו במטאטאים. הפולקלור האנגלי מספר כי במהלך טקסי לילה, מכשפות השתמשו בשיקוי "מעופף" על גופן, עצמו עיניים והרגישו כאילו הן עפות. המשחה ההזויה, שגרמה לחוסר תחושה, פעימות לב מהירות ובלבול, נתנה להן אשליה שהן ממריאות לשמים.

עטלפים: פולקלור מימי הביניים תיאר גם עטלפים כמשפחת מכשפות, וראיית עטלף בליל כל הקדושים נחשבה לסימן מבשר רעות למדי. מיתוס אחד היה שאם נצפה עטלף מעופף סביב ביתו שלוש פעמים, פירוש הדבר שמישהו בבית ההוא ימות בקרוב. מיתוס נוסף היה שאם עטלף עף לביתך בליל כל הקדושים, זה סימן שהבית שלך היה רדוף כי רוחות רפאים הכניסו את העטלף להיכנס.

עכבישים: מקור נפוץ לפחד, הם מצטרפים לשורות העטלפים והחתולים השחורים בפולקלור כמלווים מרושעים של מכשפות בתקופת ימי הביניים. אמונה טפלה אחת קבעה שאם עכביש נופל למנורה דולקת נרות ונצרב על ידי הלהבה, מכשפות נמצאות בקרבת מקום  ואם אתה מזהה עכביש בליל כל הקדושים זה אומר שרוחו של אדם אהוב שנפטר שומרת עליך

חתול שחור: בהיסטוריה של ציד המכשפות.החתול שהיה חיית המחמד שלהן ניתן  ע"י השטן. מיתוס נוסף שמקורו  בימי הביניים סיפר כי השטן הפך את עצמו לחתול בעת שהתרועע עם מכשפות.

בימינו, חתולים שחורים אינם שם נרדף למזל רע .באירלנד, בסקוטלנד ובאנגליה, זה נחשב למזל טוב שחתול שחור יעבור את דרכך. 

כשהגיעו המהגרים האירופיים לאמריקה, הם הביאו איתם את מנהגי ההלואין. החגיגות התרכזו סביב אסיף היבול בסתיו וכללו מדורות, נשפים, סיפורים על המתים, הגדת עתידות, תעלולים, ריקודים ומוזיקה.

ההלואין האמריקאי התפתח עם השנים וספג מנהגים ואמונות מקבוצות מהגרים שונות, וכן מן השבטים האינדיאניים הילידים. עם ההגירה הגדולה של האירים, שהגיעו למדינה כתוצאה מן הרעב של שנת 1846 באירלנד, התפשטו החגיגות בכל רחבי ארצות הברית. האמריקאים אימצו את המנהגים האיריים. הם החלו להתחפש בהלואין ועברו מבית לבית כדי לבקש אוכל או כסף, מנהג שבסופו של דבר הפך למסורת "תעלול או ממתק". עלמות צעירות נהגו לנסות ולנחש מי יתחתן איתן בעזרת תפוחים, חוטי סריגה ומראות.

בסוף המאה ה-19 נעשה ניסיון להפוך את הלואין לחג משפחתי וקהילתי יותר בארצות הברית, ולרסן את הקשר לרוחות רפאים, תעלולים, מעשי קונדס ומכשפות. העיתונות ומנהיגי הקהילה בארצות הברית פנו ישירות להורי הילדים וביקשו מהם להימנע מכל דבר מפחיד או גרוטסקי. מסיבות החג התמקדו במשחקים לילדים, בתחפושות חגיגיות ובמאכלי סתיו - בעיקר דלעת, תפוחים ואגוזים.

בעשורים הראשונים של המאה ה-20 החג איבד כבר את רוב מאפייניו הדתיים והמאגיים. בשנות ה-20 וה-30 הפך הלואין האמריקאי לחג חילוני, אך משפחתי, עם מצעדים גדולים, חגיגות מקומיות ובידור מטעם הקהילה. למרות השורשים העתיקים של המנהג, בארצות הברית הוא הפך פופולרי במיוחד בשנות ה-50 וה-60 כשיטת שוחד. ילדים ונערים צעירים ביצעו מעשי ונדליזם בהלואין וחלוקת ממתקים הייתה דרך למנוע זאת מהם. כיום מוציאים האמריקאים כ-6.9 מיליארד דולר מדי שנה על הלואין, בעיקר על תחפושות, ממתקים ודלעות. הלואין הוא החג המסחרי השני בגודלו בארצות הברית, אחרי חג המולד.

נוהגי החג היום
למרות שהוא נחשב בדרך כלל לחג אמריקאי, הלואין נחוג גם בימינו בכל המדינות שיש בהן אוכלוסייה קתולית. באירלנד ובקנדה הלואין עדיין נחשב ליום מפחיד ומסוכן, בארצות הברית, כאמור, הוא קיבל אוריינטציה משפחתית ומצעד ההלואין במנהטן הוא אחד המצעדים הגדולים של העיר, מגיעים לצפות בו עשרות אלפי תיירים.

המנהג לבקש "תעלול או ממתק"  Trick or Treat מדלת לדלת התחדש ונחשב לשיטה שבה יכולים כל חברי הקהילה להשתתף בחגיגות, מבלי להיכנס להוצאות גדולות. למי שלא ראה מספיק סרטים אמריקאים, זה עובד ככה: הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ועוברים מבית לבית, דופקים על הדלתות ואומרים "תעלול או גמול". כשפותחים את הדלת חייבים לתת להם ממתק, אחרת הילדים מעוללים תעלול כל שהוא – לא משהו מסוכן, אלא ממשפחת מעשי הקונדס.

נרות בוערים בתוך דלעת מגולפת לפרצוף מבעית הן אביזר חג מיתולוגי. הדלעת המגולפת מכונה ג'ק-או-לנטרן (Jack-'o-lantern), ומקור המנהג באגדת פולקלור אירית אודות ג'ק הנודד, שהשטן לא יכול להכניסו לגיהינום בשל תכסיסיו המתוחכמים, והוא מסתובב עד היום עם לפת או דלעת שבתוכה דולק נר על מנת למצוא מקום מנוחה. את הדלעת של הלואין מניחים על החלונות או ליד הדלת, כדי להפחיד את ג'ק הנודד וכן רוחות רפאים אחרות שמסתובבות בחג זה, ולמנוע מהם כניסה.

ארוחת חג משפחתית עם מאכלים אופייניים היא מסורת עתיקת יומין בהלואין וגם היא מגיעה מאירלנד. במיתולוגיה האירית יש תיאורים רבים של המלך ואנשיו ישובים סביב השולחן לסעודה בחג. על פי הפולקלור, אי הופעה לסעודה המשפחתית בהלואין תגרום למזל רע.

במאתיים השנים האחרונות קיים מנהג הנקרא "ארוחת הערב של המתים" (dumb supper) ולפיו עורכים בשולחן מקומות לקרובי משפחה שהלכו לעולמם. מאכלי החג המסורתיים כוללים תבשילי קדרה המכילים בשר, דלעת, סלק, לפת וכרוב, כמובן פאי דלעת וגם עוגות תפוחים, תפוחים מצופים שוקולד או סוכר, סיידר תפוחים, אגוזים, ממתקים ועוגיות לחלוקה לילדים. המאכל האירי המסורתי להלואין הוא ברנברק (barnbrack), עוגת פירות שאופים לתוכה הפתעה עטופה בבד מוסלין. בתוך ההפתעה יש "עתידות" המיועדות למי שימצא אותן בתוך חתיכת העוגה שלו. אם ההפתעה היא טבעת, סימן שמי שמצא אותה יתחתן במהלך השנה. אם ההפתעה היא קש, תהיה למוצא שנת שגשוג ופריחה.

שיטות הגדת העתידות הנפוצות בהלואין בימים אלה כוללות בדרך כלל אש, מים, תפוחים ואגוזי לוז, המצויים בשפע בעונה זו של השנה. נושאי העתידות והנבואות לרוב קשורים לעניינים רומנטיים. כך למשל נהוג לקחת שני אגוזים, המייצגים זוג אוהבים, ולזרוק אותם לאש. אם האגוזים קופצים ומתפצחים ומשמיעים קולות, סימן שהזוג לא מתאים ובסופו של דבר ייפרד. אם האגוזים שקטים, מדובר בזיווג ראוי ומבטיח.

נוהגים גם להכניס עתידות, עצות ואזהרות בתוך התפוחים ששולים בעזרת הפה מתוך קערת מים. השיטה הזאת נקראת שליית תפוחים (bobbing for apples) וככה זה עובד: מניחים תפוחים בקערת מים או קמח גדולה, ומנסים לשלות אותם בעזרת הפה. בנוסף לתפוחים נהוג להכניס לקערת המים גם הפתעות, מאפים עטופים וממתקים. משחק דומה הוא הפתעות קלפים. מניחים מטבעות כסף או הפתעות מתחת לקלפים. כל ילד הופך קלף בתורו, וזוכה בהפתעה שנמצאת מתחתיו.

הלואין בעידן הטרור והקפיטליזם
לאור הסכנות האורבות לילדים בארצות הברית מוכת הטרור, עולים יותר ויותר קולות הקוראים לשים סוף לחשיפת הילדים לסיכונים מיותרים ולהגביל את "הדפיקה בדלת" לבתים של מכרים. יתרה מכך – עקב סיפורים על ממתקים מסוכנם למיניהם, בתי חולים רבים מציעים שיקוף רנטגן חופשי לממתקים. הרבה מסיפורי האימה האלה משוללי בסיס ויחד עם זאת, כיום כבר לא מוציאים ממתקים מעטיפה מקורית ולא מציעים לילדים מאפים או ממתקים תוצרת בית.

הצד היפה של ההלואין בעידן של ניכור אורבני הוא קירוב הלבבות שהוא יוצר, באמצעות משחק הילדים. מעשי הקונדס וההלצות לא אמורים ליצור נזק, האינטראקציה עם השכנים מסתכמת בקבלת התשורה ובאמירת תודה, ויש בה משום תרומה לחיזוק קשרים בקהילה ולקידום התנהגות חברתית חיובית.

לבסוף, המספרים: מאחר ומדובר בחג שילדים ומבוגרים לוקחים בו חלק, ומעורבים בו קישוטים, תחפושות, ממתקים, ומוצרים ייחודיים נוספים, החג הוא חלומו של כל משווק בתחום. העונה ידועה כעונה בה הגידול במכירות הוא הגבוה ביותר. 78% ממשקי הבית מחלקים ממתקים בערב החג וזהו החג בו נמכרים הכי הרבה ממתקים (הרבה לפני קריסמס). שווי השוק של הלואין (שוק הקונפקציה, הכולל גם תחפושות) מוערך בלמעלה מ- 25 ביליון דולר.

חג זה קיים ברחבי העולם הנוצרי, ניתן נגיעה קטנה ממכסיקו ובפיליפינים.

Dia de los Muerto -  יום המתים  - במכסיקו

חג מכסיקני המוקדש לזכרם של אבות המשפחה שהלכו לעולמם. חג הדומה לחג ההלואיין, מתקיים באותו התאריך. 31 באוקטובר ונמשך גם ל 2 -1 בנובמבר- בו חל יום כל הקדושין ויום כל הנשמות של הכנסיה הנוצרית.

בחג שבו נוהגים המכסיקנים לבקר בכנסיות ובבתי הקברות, להניח על הקבר פרחים ונרות, את פרחי ציפורני חתול המכונים גם פרחי המוות Flor de Muerto , שלפי האמונה קוראים אליהם את רוחות המתים. כמו כן מניחים על הקברים מה אם לא, טקילה מאכלים מיוחדים, יש המניחים גם מפות.  ברחובות עוברים מריאצ'י (Mariaciׂ) - קבוצת נגנים בכלים מסורתיים, ברחובות מעלים הצגות ומחזות ורוקדים ריקודי עם ובכנסיות מתפללים תפילות מיוחדות.כולם מחופשים בתחפושות של שלדים שהגולגולות  מסמלים את חג זה.

בחג זה אופים את הלחם המתוק המיוחד ןהמסמל את החג: בשם Pan de mureto 

זו דרכם של המקסיקנים להתמודד עם המוות, על אף נושא החג, חג העצוב, נחוג חג זה באווירה של קרנבלים, תהלוכות ומסיבות שמחות שהמטרה: לשמוח ולחגוג את החיים בא בשע שזוכרים את המתים.

Araw ng mga Patay  - יום המתים בפיליפינים 

נחשב לאחד החגים החשובים. נערך גם הוא מהתאריך ה 31 באוקטובר 2 בנובמבר, בסיסו של חג זה הוא משפגשים משפחתיים. חג בו מצווה להגיע לבית הקברות, לצבוע ולטפח את הקבר, מניחים פרחים ונרות ואף נהוג להקים אוהלים ולבלות את הלילה עם המתים.  

גם פה כמו ההלואיין הקלאסי, תחפושות, תהלוכות רחוב, שירה , מכשפות הקוראות את העתיד.

חג הלואיין שמח 

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ