טלפון: 03-6913545


הקושיות שלא שואלים סביב שולחן החג

הקושיות שלא שואלים סביב שולחן החג

הקושיות שלא שואלים סביב שולחן החג
תמי לנצוט ליבוביץ AICI, CIP
תאריך: 2.4.12

חג הפסח נחשב לחג המשפחה וליל הסדר הוא לא רק אירוע משפחתי שההכנות אליו מורכבות ורבות, הוא גם מקור למתח נפשי, לחששות ואפילו לחיכוכים משפחתיים שמתמודדים איתם עד ראש השנה לפחות.

להלן הקושיות שלא שואלים סביב שולחן החג:

1. שאלות שמתחילות ב"מתי?" הן מוקש שרצוי להימנע ממנו. מתי תביא/י בן/בת זוג לסדר? מתי יהיו ילדים? מתי תתחיל לעבוד? מתי תתגרש? כל השאלות הללו מביאות את המשיב למצב בו הוא צריך לגונן על עצמו ולהסביר למה לא עמד בציפיות. לכן אפשר להסתפק בהבטחה (בלב) שכאשר הנשאל יעמוד בציפיות כולם ישמחו בשמחתו.

2. שאלות שמתחילות ב"למה?" גם הן מהוות כרוניקה של חיכוך ידוע מראש. "למה לא הזמנת את..." למה הם לא באו? למה לא הגעתם מוקדם יותר? למה רק עכשיו? למה הושבתם אותי כאן? למה לבשת את זה? במקום לנסח את השאלה באופן שלילי ושוב, להביא את המשיב למצב של התגוננות, אפשר להציע. אם אנחנו יודעים את התשובה לשאלה הגורלית, אפשר להימנע ממנה.

3. "איפה תרצו לשבת" או "איפה את רוצה שנשב"? (תסמונת הכיסאות המוסיקליים) הישראלים באופן כללי הם אסרטיביים מספיק כדי להחליט היכן הם רוצים לשבת. אם הם שאלו את השאלה זה אומר שהם לא יושבים היכן שהם רוצים. לכן, כדי להימנע מאי הנעימות, המאחרים חייבים לפי הנוהג לתכנן את מקומות הישיבה מראש ולהחליט היכן כל אחד מהאורחים ישב (כאן המקום להימנע מראש מהושבת הדודות שלא מדברות כבר שנה ביחד או אחת מול השנייה) ולהושיב אותם לפני שהשאלון מתחיל.

4. איך הילד שלך מתנהג? אם הילד מתנהג באופן שאינו הולם, אין צורך להפנות את השאלה למבוגרים האחראיים על הילד השובב. במקום זה אפשר להתעלם מההתנהגות המפריעה. ההורים של הילדים מוזמנים להנחות את הילדים כיצד הם מצפים שהילדים יתנהגו.

5. "למה אתה לא אוכל?" ו"אתה בטוח שאתה לא רוצה תוספת...?" הן שתי שאלות מעליבות ומיותרות בתכלית. אם מישהו אינו אוכל, סיבותיו שמורת עימו והן יכולות להיות בשל דיאטה או רגישות למזון או משום שהאוכל אינו לטעמו של האורח. השאלה "את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה תוספת?" מעליבה ופוגעת. יכול להיות שהאורח לא אכל כל היום וחיכה לארוחה. פרגנו לו ופרגנו לכם על האוכל הטעים.

6. "מתי הספקת לבשל ולנקות את הבית"? אולי במקום השאלה הזו אפשר פשוט להחמיא למארחים ולומר "כל הכבוד על ארוחה מצוינת, ברור שהשקעת את הלב והנשמה".

7. לעזור לך לפנות/להגיש? אם אתם באמת רוצים לעזור, פשוט קומו ושאלו את המארחים מה לעשות. מארחים חכמים יבקשו מהאורחים הקרובים יותר מבעוד מועד לעזור להם.

8. למה הבאתם את המתנה? "לא הייתם צריכים..." מארחים יקרים, התגובה הנכונה למתנה היא "תודה רבה על, אנחנו מאוד מעריכים. כיף לנו". כמו כן, בקשות כמו "תראי מה קיבלת מתנה..." יכולות להביך מישהו שהביא מתנה שהוא לא שלם איתה. לכן פותחים את המתנות כאשר כולם עזבו ולא שוכחים להתקשר להודות על המתנה היפה.

9. איפה הילדים, האחים, בני הזוג? ועוד... כנראה שהייתה סיבה מספיק טובה לכל אחד שלא הגיע. בין אם לא רצה ובין אם לא יכל. אפשר להסתפק בשאלה מה שלום... או לומר "מסרו ד"ש ל..."

10. למה? אתם כבר הולכים? לכל ערב טוב יש התחלה, אמצע נעים וסוף טוב. המארחים בדרך כלל כבר עייפים, כל האוכל, כולל הפיצוחים, הפירות, העוגות, הקפה והמסטיקים נגמרו. זה הזמן ללכת הביתה. לכן, אם אתם כבר אחרי הגיע הזמן להתפזר. אם מישהו הרגיש צורך ללכת, מספיק להודות לו על הביקור עד כה ולהבטיח שתשלימו את הפערים בהזדמנות הקרובה.

אז אחרי כל הקושיות שלא כדאי לשאול, הנה כמה הצעות לנושאים ולשאלות שהאורחים והמארחים ישמחו לענות עליהן:

1. ספרו לי, איך אתם מתכוננים לנצל את החופש? חופשות נעימות...
2. תרבות: איזה סרטים, הצגות ראיתם לאחרונה...תכניות טלוויזיה, עיתונים, תחביבים וספורט.
3. אז מה אתם עושים כעת בעבודה? מה תחום העיסוק העיקרי...
4. שיחות על אקטואליה גם הן רעיון טוב, אם יודעים לעצור אותן לפני הוויכוחים הקשים. כאן נדרשת התערבותם של המארחים שיכולים לבקש באסרטיביות להפסיק ויכוח שיוצא משליטה.
5. מחמאות על הופעה, דעה והערכה על מעשים יכולים ליצור שיחה.
6. שאלות פתוחות כמו: "מה דעתך על...?" תמיד הרבה יותר נעימות ואפקטיביות משאלות סגורות. לכן לא חשוב מה אתם רוצים לשאול, וודאו איך אתם שואלים את השאלה.
7. כדאי לזכור תמיד שכדי ליצור אווירה נעימה כל מה שצריך לעשות הוא להחמיא ולפרגן באופן אותנטי ונעים. אנחנו יושבים עם אנשים שאנחנו אוהבים ומכירים. בואו נוודא שהם אכן מרגישים כך.
8. והכי חשוב – אחרי ששאלתם את השאלות הנכונות, אל תשמעו את התשובה, הקשיבו לה ולמי שמשוחח איתכם. זה יגרום לכל אחד ואחד להרגיש הכי טוב עם עצמו ולהקשיב לכם כשתדברו.


© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ