חג ה'סיגד'  של הקהילה האתיופית

חג 'סיגד' שמח 

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

 בתאריך ה 15-16 בנובמבר השנה, בכ"ט בחשוון, 50 יום לאחר יום הכיפורים. חל 'חג הסיגד'. חג זה הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל, יום של צום וטהרה והתחדשות של העדה האתיופית שהוכר בשנת 2008 בחוק  ע"י כנסת  ישראל  והמדינה, ומאפשר את שימורה של מסורת עתיקת הימים באתיופיה ותורם לתחושת הזדהות ומעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית.

שמו של החג בא מהמילה: סגידה, מילה שֶמִית שמשמעותה היא להשתחוות, במקרה זה להשתחוות לה'. החג נקרא גם מְהְלֶלָה או מְהַלַה שמשמעו הוא תחנון ובקשת מחילה.

הסיגד נחוג בהשתתפותם של המוני משתתפים מקרב קהילת יוצאי אתיופיה העושים דרכם לירושלים, צעירים ומבוגרים כאחד. הרוב נאספים בטיילת ארמון הנציב, בעוד אחרים פונים לכותל המערבי.

חג "הסיגד" כשמו כן הוא- סגידה, יום השתחוות ותפילה, "סיגד" בשפת הגעז :שפת כהני העדה (הקייסים) פרושו כשמו הוא: סגידה.

הסיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאלוהים, הכולל קריאת קטעים מכתבי הקודש  והתורה, וברכות ותפילות לגאולה.

..

חג הסיגד באתיופית

באתיופיה חגגו את הסיגד בעלייה המונית להר גבוה. בראש צעדו מנהיגי הדת, הקייסים, עם ספרי התורה ואחריהם צעדו בני הקהילה בתהלוכה ארוכה. הטיפוס אל ראש ההר נעשה תוך נשיאת אבנים על הראש או על הכתף, רמז להכנעה לפני ה' וזכר לחורבן המקדש. כולם לבושים בלבן. על ההר נשאו המאמינים תפילות וגזרו על עצמם צום.

עם הגעת התהלוכה אל ראש ההר, נהגו הקסים לשאת תפילות מיוחדות לחג. התפילות ביטאו את הרצון לחזרה בתשובה ותחינה בפני ה' שיסלח לעמו וירחם עליו. התפילות גם אזכרו בערגה את העיר ירושלים ואת התקווה להגי אליה ביום מן הימים.

בסיום התפילות הפך היום וקיבל גוון של שמחה. בכלל זה, גם התפילות הפכו פניהן והיו לתפילות של שמחה, של נחמה והבעת תקווה לכינונה מחדש של ירושלים ושיבת ציון. לאחר מכן היו יורדים מן ההר וצועדים חזרה אל הכפר בשירה וריקודים, ומתכנסים שוב בבית הכנסת, שם נהגו הכוהנים להכות בתוף ולרקוד ולשיר עם ספרי התורה, ובכפר היו מקיימים סעודת מצווה חגיגית לחתימת היום.

למרות שטקסי החג נערכו ביום אחד, נהוג היה בקרב העם לחגוג ולשמוח משך כמה ימים לאחריו.

בתהלוכה חגיגית המלווה בתקיעת חצוצרות, אחריה  הייתה מתקיימת סעודה חגיגית מלווה בשירה ובריקודים.

חג הסיגד בישראללמרות שכיום רובם המוחלט של יהודי אתיופיה מתגורר בישראל, הקהילה ממשיכה לחגוג את חג הסיגד. בישראל החג הוא הזדמנות להתכנסות שנתית  של קהילת יוצאי אתיופיה, והוא מהווה מקור חיבור לשורשים ולתרבות של כלל יוצאי הקהילה,

ככל שתהליך השתלבותם של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית נמשך, הצעירים מתחילים לאבד את הקשר למסורת של יהודי אתיופיה, כמו גם את השליטה בשפה האמהרית. אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, בשיתוף ארגונים נוספים המזוהים עם קהילת יוצאי אתיופיה, עושה יחד עם מערכת החינוך בישראל למציאת דרכים העשויים לשמר את מנהג חג הסיגד כחלק מהפסיפס התרבותי של העם היהודי.

מנוהגי החג:

רבים מקרב חברי הקהילה ממשיכים לשמר את מנהג הצום עד אחרי הצהריים, מתלבשים בלבן, ובסיומו אוכלים את הדאבו., לחם מיוחד שנאכל כחלק ממסורת חג הסגד.הדאבו סימל את הלחם שהוגש בבית המקדש שבירושלים.

מתקיימים הרבה אירועים, פעילויות רחבות, תהלוכות  וסעודות, עליהם אחראים משרד התרבות והספורט, מערכת החינוך והרשויות המקומיות

אני מברכת את כל בית ישראל בחג סיגד שמח