נימוסי אבלות בתרבויות עולם

על מנהגי אבל ועל ההתייחסות אל המוות ברחבי הגלובוס
תמי לנצוט ליבוביץ 
 

מנהגי האבל בעולם שונים ומשונים, קשה מאוד להתמצא בכולם – אבל חובה לשלוט באלה שעימם אתם באים במגע. רגישות המצב והחובה לכבד את המת, מחייבים תשומות לב לנקודות העיקריות בכל תרבות. הנה לפניכם רשימה חלקית, ונתחיל בקרובים לנו ביותר.

מנהגי אבל ביהדות האורתודוכסית
מרגע המוות ועד ללוויה:
• כשיהודי חרדי נפטר, מקובל למנות לו שומר, אדם שישהה לצדו ויתפלל לעילוי נשמתו, עד לקבורה. המטרה היא לקבור את המת במהירות האפשרית, בינתיים ינוח על אלונקה או בארון זמני.
• יהודים הנפטרים בישראל, נקברים באדמה כשהם עטופים בתכריכים בלבד. בחוץ לארץ, המת היהודי נקבר בארון סגור, אך ארון כשר, אשר בנייתו נעשתה בפיקוחו של הרב, כלומר לא נבנה בשבת, ואשר מורכב באמצעות דבק צמחי, ללא מתכת כלל. בבסיסו הוא מחורר, כדי לקיים את האמרה "מעפר באת ואל עפר תשוב".
• במהלך הטקס נקראים מזמורים, ולעתים נאמרים דברים לזכר המת.
• גברים ונשים יושבים בנפרד.
• עם הנחת הגופה בקבר, כולם עוזרים לכסותה באדמה.
• לפני היציאה מבית הקברות, הרב יבצע "קריעה" בבגדי משפחת הנפטר הקרובה (בחוץ לארץ מקובל לקרוע סרט שחור המחובר לבגד) – זאת על מנת לסמל את מסורת קריעת הבגדים כאות אבל בעבר.
• המלווים ישטפו את ידיהם לפני היציאה מבית הקברות.
• מקובל בבית הנפטר לאכול ארוחת אבל הכוללת ביצים קשות, המציגות את החיים, ובייגלה עגול, המסמל את מעגל החיים.

זמן השבעה ולאחריו
• במשך 7 הימים הבאים, "השבעה", ישבו האבלים על כיסאות נמוכים (מסמלים כי הם נמצאים בדרגה נמוכה ביותר בחיים).
• הם יכסו את המראות בבית בו יושבים שבעה, ובכך יביעו את חוסר העניין בהופעתם החיצונית.
• במהלך השבעה יגיעו אורחים לנחם את האבלים. ניתן להביא אוכל, אך לא לקחתו חזרה.
• בבוקר ובערב יאספו מניין לתפילה.
• במהלך השבעה, ידליקו האבלים נר זיכרון, וכן יודלק נר זיכרון ביום השנה, לפי התאריך העברי.
• לא מקובל ביהדות לשלוח פרחים - לא לבית הקברות ולא לבית האבלים.
• ניתן להביא אוכל לבית האבלים, אך עליו להיות כשר, במיוחד אם הוא מבושל.
• בשבעה לא מקובל לדבר על החיים בעולם הבא. מקובל לדבר בשקט.
• הלבוש חייב להיות צנוע, במיוחד לנשים. נשים נשואות תכסנה את ראשן בכובע או בצעיף.
• גברים ילבשו חליפות ויחבשו כיפות במהלך טקס הלוויה והקבורה.
• ביום השנה, או מעט לפני כן, יערך טקס לגילוי מצבה.
• בעת הביקור בבית הקברות מקובל להניח אבן על המצבה כסמל לביקור.

סרט וידיאו ב- You Tube – נוהגי אבל

עדות המזרח
• לא מקובל לשתף נשים וילדים בטקס בבית הקברות.
• הארוחה אחרי הלוויה נקראת "בואבו", והיא מורכבת מביצה קשה, גבינת קשקבל, זיתים ולחם. לאחר מכן נאמרת ברכת המזון ואחר כך יחלקו צימוקים, כדי להמתיק את האבדה וכסמל לתקווה בעתיד.

מנהגי אבל סיניים (בודהיסטים)
טקס הלוויה וסביבותיו:
• כאשר אדם נפטר, המשפחה מכינה סל ובו מצרכים שהמת יזדקק להם בחיים הבאים, כגון: בגדים חדשים, אורז, כלי בישול. כל אלה נותנים לנזיר.
• טקס הלוויה יעבור דרך בית המת ודרך מקום עבודתו. במכונית פתוחה תוצג תמונת המת, מקושטת בפרחים לבנים, לעיתים ישבו בה גם בניו או נכדיו של הנפטר. אחרי המכונית תיסע עגלת המת ובעקבותיה מכונית עם שאר בני המשפחה.
• התהלוכה תתנהל באופן זיגזגי, כדי שעגלת המת לא תחצה את דרכה שלה, האמונה שזה מביא מזל רע.
• לעיתים בבית הנפטר, נוצרים סונים ידליקו קטורת כחלק מהעבר הסיני.
• המשפחה עשויה לשכור מתאבלים "מקצועיים" על מנת לספוד וליילל בעת הטקס.
• לפני הקבר, ישרפו בני המשפחה 3 מקלות של קטורת, על בד אדום, לעיתים יניחו בצמוד אורז לא מבושל או פירות טריים. במקומות אחדים בסין, יניחו גם חזירים צלויים, עופות מאודים וצלחת דים-סם. מאכלים אלו מוצעים לרוח המת ולרוחות אבותיו.
• בנוסף מוצעים להם גם כסף מזויף, כדי שהמת יוכל לקנות את דרכו לצאת מהגיהנום. את הכסף ומנחות המזון ישרפו במשרפה הקרובה - כל זאת, על מנת לספק רווחה בחיים הבאים. הטקס יחזור על עצמו בימי הזיכרון הבאים.
• ניתן לשלוח פרחים לבנים או צהובים (לא אדומים) לחדר המתים אך לא לבית הנפטר. המשפחה לא תיקח פרחים מבית הקברות הביתה.
• בעת ביקורי אבלים, כדאי להביא אוכל מוכן (בהתאם לצרכים הכלכליים) או מעטפה לבנה עם כסף.
• אין לבוא בלבוש פרחוני או זוהר.צבע האבל לבן
• קרובי המת מוסרים מעטפות אדומות עם כסף לאלה שעזרו במהלך הטקס (נהגים, נזיר וכולי).
• בתום הטקס, יקבלו המשתתפים מעטפה אדומה ובה ממתק.

לאחר הטקס
• היום נהוג כי המשפחה והאבלים ילכו למסעדה לארוחת אבל מיוחדת. בעבר, כאשר לא יצאו לארוחה במסעדה – המשתתפים אכלו את המאכלים, במקום לשרפם.
• במסעדות, ישנה הימנעות משולחנות עם מספר כסאות זוגי (מזל רע - חזרה אל המוות).
• מקובל לשלם במזומן ולא בהמחאות כתובות, החוזרות לבעליהן כפי שגם המוות עשוי לחזור.
• יש מתאבלים, הנמנעים מביקורים בבתי חולים במשך 30 יום.
• באביב, נחוג חג ה"צינג-מינג", יום הזיכרון הקהילתי ובו נערך ניקיון כללי בבית הקברות, המסתיים בתצוגת אוכל ופרחים.

מנהגי אבל יפניים (בודהיסטים)
טקס הלווייה וסביבותיו:
הרבה ממסורת האבל היפנית נעלמה. המתאבלים כבר לא לובשים לבן, כבר לא מעסיקים "מתאבלים מקצועיים" (בדומה לסינים). ובכל זאת, אצל היפנים כמו אצל יפנים, הדרמה נשמרה.
• בטקס הלוויה מצלצל פעמון המקדש צלצול מיוחד ללוויה.
• בעת שנושאי המת מביאים את הארון, הפתוח בדרך כלל, עומדים האורחים מסביב, שרים שירי מזמור ומדליקים קטורת.
• לעיתים מקבלים המשתתפים חופני אורז.
• ברכות: יש להימנע מלומר כי הנפטר הגיע למקום טוב יותר.
• לבוש: לא בהכרח לבן או שחור.
• בתום הטקס, נציגי המשפחה מודים למשתתפים ולמנהלי הטקס, ואז סוגרים את הארון.
• שריפת המת או קבורתו נערכים לרוב יום לאחר הלוויה.

הטקסים הבאים
• טקסי הזיכרון נערכים בימים ה-7, ה-13, וה-100 לפטירה, ומלווים בארוחה.
• טקס זיכרון מיוחד נערך באובון, במסגרת פסטיבל הנערך כל שנה בקיץ.
• טקס המיועד לכבד את חזרת הנפטר, מתקיים בשנה הראשונה לאחר המוות.
• במהלך הטקסים, האבלים הולכים למקדש, מדליקים קטורת, ואחר כך שולחים פסים צפים בים, המנחים את הרוחות בדרכן חזרה לעולם הרוחות.
• מקובל להעניק במתנה "קודן", כסף המוצע למשפחת הנפטר, שיועד בעבר לקטורת וכיום מיועד לכסות את ההוצאות האחרות. אם אין בעיה כלכלית, תתרום המשפחה את ה"קודן" לצדקה. הסכום הנהוג למכרים שאינם בקשר הדוק מאוד עם האבלים הוא $20 ויש לתת אותו במעטפה מיוחדת, מסומנת בשחור וכסף (או במעטפה לבנה פשוטה), לנציגי המשפחה. עדיף שהכסף יהיה בשטרות חדשים, נקי ועטוף בנייר לבן, לפני שמוכנס למעטפה.
• הסכום ירשם בספר מיוחד ואליו יתייחסו כאשר יתרחש מוות אצל משפחת הקרוב.
• לעיתים, כהוקרה על התרומה, משפחת הנפטר תישלח כרטיס או מתנה סמלית. כיום, לעיתים במקום מתנה, ישלח כרטיס עם מידע על מוסד הצדקה שלו נתרם הכסף.

מנהגי אבל הודיים
האמונה בגלגול נשמות
• ההודים מאמינים בגלגול נשמות, "סמסרה" בלשונם, כלומר נשמתו של המת חוזרת לעולם בתינוק שנולד. הסיבה לגלגול הנשמות היא הצורך לתקן ליקויים מחיים קודמים.
• ההודים רוצים למות בורנסי. על פי האמונה, כל מי שמת בורנסי – ולא משנה מה דתו וכמה חמורים היו חטאיו – משתחרר ממעגל הלידות והמוות וזוכה בגאולה.
• החיים נתפסים כמסע רוחני ממושך בעולם, שלא ניתן להשלים בגלגול אחד. נשמתו של ההודי שבה ומתגלגלת לפי בחירתה, ובהתאם לתיקון שעליה לעשות.

טקס הלווייה
• טקס הלוויה הוא חלק משגרת החיים בורנסי – גופת המת נישאת באלונקה עטופת בד על ידי בני-בלי-קאסטה מנודים, שתפקידם להובילה אל נהר הגנגס. בתום טקס, הכולל שירה, טבילה של המת בנהר, השטת פרחים בזרם ועוד, תיטמן הגופה בין גזעי העץ למטרת שרפה. את האפר יפזרו אחר-כך על פני הנהר.
• הנשים אינן מגיעות לטקס אלא נעצרות בתחילתו של מסע הלווייה, כדי לא להטריד את נשמת המת בקולות בכי.
• אין לצלם בעת הטקס, זה לא מתקבל בברכה.
• מי שלא הצליח להיקבר בורנסי, ישאף כי משפחתו תגיע – מכל מקום בו תהיה – לפזר את אבק השרפה של הגופה על פני הגנגס.
• נהוג לשלוח פרחים למשפחה המתאבלת.
• שחור ולבן הם הצבעים המקובלים ללבוש בלוויה ובביקורי אבלים.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ