ט״ו באב ואהבה בשפת הנימוס

ט״ו באב בתקופה אחרת: "פחות לבבות, יותר לב”.

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

אחרי תקופה ארוכה שבה למדנו עד כמה החיים שבריריים, כמה הגעגוע יכול לכאוב וכמה שום דבר אינו מובן מאליו, מגיע ט״ו באב ומזכיר לנו לעצור לרגע ולומר את המילים שלעתים נשארות בלב:

• אני אוהב אותך.
• אני אוהבת אותך.
• אני רואה אותך.
• אני שמח או שמחה שאת או אתה בחיי.

גם השנה לא פשוט לעבור בבת אחת מן הכאב, הדאגה והזיכרונות אל לבבות אדומים, פרחים ושוקולד. ובכל זאת, אולי דווקא בתקופה כזו יש משמעות עמוקה יותר לחג האהבה.

• לא כדי להתעלם מן המציאות, אלא כדי לבחור בחיים שבתוכה.
• לא כדי לכסות על הכאב, אלא כדי להזכיר שיש לנו גם על מי להישען.
• לא כדי לערוך הפקה רומנטית מושלמת, אלא כדי להעניק לאדם היקר לנו רגע אחד של קרבה, ביטחון ותקווה.

לא רק חג של זוגות

ט״ו באב מזוהה כיום בעיקר עם אהבה רומנטית, אבל אהבה קיימת בצורות רבות: בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין אחים, בין חברים ובין בני אדם המלווים זה את זה לאורך החיים.

זהו יום טוב לומר תודה גם לאדם שתמיד מתקשר לשאול לשלומנו, לחברה שיודעת מתי לשתוק ומתי לחבק, לבן משפחה שעוזר בלי שמבקשים, ולכל מי שמזכיר לנו שאיננו לבד.

הצהרת אהבה אינה חייבת להיות דרמטית. לפעמים די במשפט פשוט ואמיתי:

• “רציתי שתדע כמה אתה חשוב לי.”
• “אני לא אומרת את זה מספיק, אבל אני מעריכה אותך.”
• “תודה שאתה שם.”
• “טוב לי שאת בחיי.”

אלה מילים קטנות, אבל בתקופה שבה כולנו זקוקים לעוגנים, הן עשויות להיות המתנה החשובה ביותר.

מה מקורו של ט״ו באב?

ט״ו באב הוא אחד מן המועדים הקדומים והמשמחים במסורת היהודית. במשנה נאמר:

“לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים.”

על פי המסורת, בנות ירושלים היו יוצאות בבגדים לבנים שאולים ורוקדות בכרמים. הבגדים היו שאולים כדי שלא לבייש את מי שלא היה ביכולתה לרכוש בגד חגיגי. כך נוצר מרחב שבו העושר והמעמד נדחקו מעט הצדה, והמפגש האנושי קיבל את מרכז הבמה.

יש כאן מסר נימוסי וחברתי יפהפה, שרלוונטי גם היום: אהבה אמיתית אינה אמורה להשפיל, להתפאר או לעורר קנאה. היא אמורה לשמור על כבודו של האחר.

אמנם הכרמים הוחלפו במסעדות, באפליקציות היכרויות, בהודעות וואטסאפ ובתמונות באינסטגרם, אבל הרצון האנושי נשאר דומה: למצוא אדם שיראה אותנו באמת.

אהבה בשפת הנימוס

נימוס ואהבה קשורים זה בזה יותר מכפי שנדמה לנו.

אהבה היא רגש, אבל היא גם התנהגות.

היא מתבטאת בדרך שבה אנחנו מדברים כאשר אנחנו עייפים, בדרך שבה אנחנו מקשיבים גם כששמענו את הסיפור כבר פעמים רבות, וביכולת שלנו לא לקחת את האדם הקרוב אלינו כמובן מאליו.

אהבה בשפת הנימוס פירושה:

• להניח את הטלפון כאשר האדם מולנו מדבר.
• לא לתקן, לבקר או להביך אותו ליד אחרים.
• לזכור מה חשוב לו, ולא רק מה חשוב לנו.
• לומר תודה גם על הדברים הקטנים והשגרתיים.
• להתנצל בלי להוסיף מיד את המילה “אבל”.
• לכבד גבולות, זמן, פרטיות ורגשות.

ובעיקר — לא לחכות לאירוע מיוחד כדי להיות נעימים זה לזה.

אפשר להזמין שולחן במסעדה מפוארת, לקנות זר ענק ולהצטלם מול השקיעה. הכול יפה ונחמד. אבל אם בדרך למסעדה אנחנו חסרי סבלנות, אם במהלך הארוחה אנחנו עסוקים בטלפון, ואם בבית אנחנו מדברים זה לזה בזלזול — הקישוטים אינם יכולים להחליף את האהבה עצמה.

לרווקים ולרווקות: לפתוח דלת, לא להפעיל לחץ

ט״ו באב עשוי להיות יום משמח, אך עבור מי שמחפש זוגיות הוא עלול גם להדגיש את תחושת הבדידות.

לכן כדאי לזכור: אין חובה למצוא אהבה עד תאריך מסוים, ואין צורך להתנצל על היותכם לבד.

עם זאת, החג יכול להיות הזדמנות לפתוח דלת קטנה.

אפשר ליצור קשר עם אדם שמעניין אתכם ולומר בפשטות:

“חשבתי שיהיה נחמד להיפגש לקפה. מתאים לך?”

אין צורך בהצהרה גדולה, בהבטחה או בלחץ. הזמנה מנומסת מאפשרת לצד השני לבחור בחופשיות, והיא גם שומרת על כבודו אם התשובה אינה חיובית.

בעולם ההיכרויות הדיגיטלי, נימוס הוא עדיין כרטיס הביקור הטוב ביותר: לענות בכבוד, לא להיעלם ללא הסבר אחרי קשר משמעותי, לא לשלוח הודעות חודרניות, ולא לנהל כמה אנשים כאילו היו מוצרים בקטלוג.

כימיה אינה תמיד בשליטתנו. התנהגות מכבדת — בהחלט כן.

לאוהבים בתחילת הדרך: לא כל מחווה חייבת להיות הצהרה

בתחילתה של מערכת יחסים קל להיסחף אחר האווירה החגיגית. אבל כדאי להתאים את גודל המחווה לעומק הקשר.

מתנה יקרה מדי, הצהרת אהבה דרמטית או הפתעה גדולה עלולות ליצור מבוכה ולחץ במקום שמחה.

לעתים מתנה קטנה ומדויקת אומרת הרבה יותר: ספר שהאדם הזכיר, פרח אחד, שוקולד אהוב, פתק אישי או הזמנה למקום בעל משמעות משותפת.

הכלל הנימוסי הוא פשוט: מחווה טובה אינה מחייבת את המקבל להגיב באותה עוצמה.

גם הצעת נישואין בט״ו באב יכולה להיות רומנטית להפליא — בתנאי שהנישואין כבר עלו בשיחה וששני הצדדים רואים את עתידם יחד. ההפתעה יכולה להיות באופן ההצעה, אך לא בעצם השאלה.

לזוגות ותיקים: להתאהב מחדש בפרטים הקטנים

זוגיות ארוכה אינה זקוקה רק לחופשה במלון או לארוחה יקרה. היא זקוקה לכך שנמשיך לראות את האדם שנמצא לצדנו.

עם השנים מצטברים משימות, חשבונות, ילדים, נכדים, עבודה, בריאות ושגרה. קל מאוד להפוך מצמד אוהבים לצוות ניהול יעיל של החיים.

ט״ו באב הוא הזדמנות לעצור את ישיבת ההנהלה הזוגית ולחזור להיות שני אנשים שבחרו זה בזו.

אפשר לצאת להליכה, לשבת יחד על כוס יין, לחזור למקום שבו נפגשתם, לעיין בתמונות ישנות או לשאול שאלה שכבר מזמן לא שאלתם:

“מה ישמח אותך עכשיו?”

ואפשר גם להעניק את אחת המתנות הנדירות ביותר בעידן שלנו: זמן מלא, ללא טלפונים, ללא חדשות וללא הפרעות.

המתנה הנכונה היא זו שמתאימה לאדם שמקבל אותה

ט״ו באב אינו תחרות, והאהבה אינה נמדדת במספר הוורדים, במחיר התכשיט או בגודל התמונה שהעלינו לרשת.

• לא כל אדם אוהב הפתעות.
• לא כולם אוהבים פרחים.
• יש מי שישמח במסעדה מלאה, ויש מי שיעדיף פינה שקטה בבית.
• יש מי שרוצה מתנה, ויש מי שזקוק בעיקר למילה טובה או לעזרה מעשית.

הנימוס מבקש מאיתנו לא להעניק לאדם האחר את מה שאנחנו היינו רוצים לקבל, אלא לחשוב מה ישמח אותו.

וזכרו: גם מתנה רומנטית אינה צריכה ליצור התחייבות, לחץ או קושי כלכלי. ורד אחד שנבחר מתוך מחשבה עשוי לרגש יותר מזר עצום שנקנה כדי להרשים.

חמישה כללי נימוס לאהבה

אל תחכו שינחשו אתכם.
אמרו מה אתם מרגישים ומה אתם צריכים, בלי מבחנים ובלי רמזים מתישים.

אל תנהלו ויכוח אישי מול קהל.
גם בני זוג ראויים לפרטיות ולשמירה על כבודם.

הקשיבו עד הסוף.
לא כל שיתוף דורש פתרון. לפעמים האדם מולנו מבקש רק שיראו וישמעו אותו.

אל תשתמשו בשתיקה כעונש.
אפשר לבקש זמן להירגע, אך כדאי לומר זאת במפורש.

אמרו את הטוב בקול.
אל תניחו שהאדם הקרוב “כבר יודע”. כולנו זקוקים לשמוע שאוהבים ומעריכים אותנו.

השנה — פחות הפקה, יותר כוונה

השנה אפשר לחגוג בטון מעט אחר. 

• פחות לחץ לייצר ערב מושלם.
• פחות השוואות לרשתות החברתיות.
• פחות ציפייה שמחווה אחת תפתור את כל מה שהוזנח במשך השנה.
• ויותר אמת.
• אפשר לשלוח הודעה לאדם שמתגעגעים אליו.
• אפשר לחדש קשר שנקטע, אם הדבר נכון ובריא לשני הצדדים.
• אפשר לבקר הורה או קרוב משפחה.
• אפשר להודות למי שתמך בנו בתקופה קשה.
• אפשר גם לומר: “טעיתי”, “סליחה”, או “בואו נתחיל מחדש”.

אהבה אינה רק פרפרים בלב. היא גם בית, חברות, סבלנות, מחויבות ואחריות. היא הדרך שבה אנחנו שומרים זה על זו גם בימים פחות חגיגיים.

ט״ו באב מזכיר לנו שהחיים קצרים מכדי לדחות מילים טובות, חיבוק, פיוס או תודה.

לכן, לצד הפרחים, השוקולד, היין והלבבות, העניקו השנה מתנה נוספת: תשומת לב אמיתית.

הביטו באדם האהוב עליכם. הניחו לרגע את הטלפון. אמרו לו מדוע הוא יקר לכם.

לא בנאום גדול.
לא בשביל המצלמה.
לא מפני שהלוח מצווה.

פשוט מפני שאהבה, כמו נימוס, אינה רק מה שאנחנו מרגישים.

היא הדרך שבה אנחנו גורמים לאדם אחר להרגיש.

לכתבה שלי נוספת על החג: https://www.tll.co.il/?lang=il&category=articles&subcat=78&pageart=91

חג אהבה שמח — חג של קרבה, כבוד, תקווה ומילים טובות שאינן מחכות למחר.

© כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ