המדריך המושלם למנגל בעידן הפוסט-טראומטי

"לנפנף" בנימוס, למנגל נעים וטעים יותר...
תמי לנצוט ליבוביץ

עברה לה עוד שנה, ואנו מציינים את יום הולדתה ה-77 של מדינת ישראל. גיל מכובד המעיד על בגרות, לא מדינה צעירה בתחילת דרכה. השנה, החגיגות מתקיימות בעיקר מכוח האינרציה של המסורת, בצל המציאות המורכבת שנכפתה עלינו.

שנה קשה במיוחד חלפה עלינו. שנה שלא הכרנו כמותה, שנעה בין עצב עמוק, אכזבה ותחושת חוסר ביטחון קיומי, לבין רגעים של תקווה ופעולה נחושה. המניע המרכזי שליווה אותנו הוא התקווה להחזרת החטופים ולשיבת העקורים לבתיהם – תופעה חסרת תקדים במדינתנו, המסמלת את האתגרים החדשים שניצבים לפתחנו.

לאורך השנים חיינו במידה מסוימת באשליה של שגרה, אך השנה האחרונה העמידה בפנינו מראה שאי אפשר להתעלם ממנה. המציאות שסירבנו להכיר בה הטיחה את האמת בפנינו, ודרשה מאיתנו התארגנות מחדש, לאסוף את השברים ולבנות מחדש את תפיסת הביטחון והריבונות שלנו.

אבל כמו בכל פרק גרוע של טלנובלה ישראלית, גם בתוך התופת נולד הטוב: אזרחי מדינת ישראל, ובעיקר הדור הצעיר, שהשאירו אותנו עם פה פעור כמו דגי קרפיון בערב פסח. אותו דור שקראנו להם "דור הטיקטוק" בבוז (כאילו אנחנו לא מעבירים שעות בסקרול אינסופי), התגלה כאבני הבניין האמיתיות של המדינה. הם העתיד שלנו, ובשבילם אנחנו חוגגים את היום הזה – בתקווה שבשנה הבאה כבר נחגוג בלי הסתייגויות, התנצלויות והסברים מדוע בכלל מותר לנו לשמוח.

השנה, בכבוד רב לנופלים, למשפחות השכולות, לעקורים ולחטופים, מיעטנו בטקסים ובמסיבות הרועשות. הסתפקנו במועט, בסולידי, בקלאסי – במה שנשאר לנו להיאחז בו בתוך הסערה: המנגל הישראלי, או בשמו המהוגן "ברביקיו" (כאילו שינוי השם יעלים את ריח העשן מהבגדים למחרת).

המדריך המושלם למנגל בעידן הפוסט-טראומטי

הנה כמה טיפים של נימוס, או במילים אחרות – איך להתנהג כמו בן אדם ולא כמו פרא אדם:

1. בחירת המקום – אסטרטגיה צבאית במסווה אזרחי.כשבוחרים מקום להתנחל בו עם המנגל, יש להתייחס לזה כאל מבצע צבאי מדויק: סיירו בשטח, הביטו בכיוון הרוח, בדקו איפה כבר יושבות משפחות אחרות. אין צורך לחפור שוחות או להקים עמדות, אבל בהחלט יש להשאיר מרחב מחיה לאחרים. אם אתם יכולים לשמוע את השיחות הפרטיות של השכנים למנגל – התקרבתם יותר מדי, בדיוק כמו הדוד המעצבן שמתעקש לשבת לידך בארוחת ליל הסדר.

2. ניהול העשן – לא כל פיח הוא תקשורת. הרוח והעשן הם זוג בלתי נפרד כמו חומוס וטחינה. נשתדל להתמקם תוך התחשבות בכיוון הרוח, כך שלא "נחנוק" את השכנים. גם את ה"נפנוף" – אותה תנועת יד לאומית שהפכה לסמל תרבותי – יש לבצע בחוכמה. זכרו: אנשים באו לאכול במנגל, לא לשמש כמעשנות בשר אנושיות. אם פתאום כל השכנים למנגל עוברים למקום אחר כשאתם מגיעים – זה לא בגלל הכריזמה שלכם.

3. משחקי כדור – לא בקרב המנגלים. אם אתם מתעקשים לשחק מכבי נגד הפועל בזמן המנגל, עשו זאת בשטח פתוח. אף אחד לא רוצה שיפציצו לו את הצלעות עם כדור תוך כדי לעיסה. זה לא רק מסוכן, זה גם מבזבז אוכל טוב – וכידוע, בישראל 2025, בזבוז אוכל הוא כמעט פשע מלחמה.

4. אחרי החגיגה באה הניקיון – לא להתחמק. הצטיידו מראש בשקיות זבל גדולות, והשתמשו בהן! אל תהיו מהאנשים שמשאירים את הפארק נראה כאילו נפלה עליו פצצת אשפה. זכרו: הטבע לא מנקה אחריכם, בדיוק כמו שאמא שלכם הפסיקה לעשות בגיל מסוים (אם הפסיקה).

5. כלים חד-פעמיים – הדרך הנכונה. השתמשו בצלחות וכוסות חד פעמיות (רצוי אקולוגיות), אבל אם אתם מתכננים להגיש סטייקים, כדאי להביא סכינים אמיתיות וחדות. אין דבר מתסכל יותר מאשר לנסות לחתוך נתח בשר עם סכין פלסטיק שנשברת בניסיון הראשון, כמו התקוות שלנו לחופשה בחו"ל השנה.

6. היגיינה – כן, גם במנגל. הצטיידו במגבונים לחים, כי אכילה בידיים היא עניין מלכלך במיוחד. אין דבר פחות אלגנטי מאשר לחיצת יד שומנית בסוף הארוחה, שמשאירה את הנלחץ עם תחושה דביקה עד הבית. זה לא ככה מכירים חברים חדשים.

7. מלחמה ביתושים – האויב האמיתי בקיץ הישראלי, היתושים הם האויב האמיתי – לא פחות מכל איום אחר שמרחף מעלינו. הצטיידו בתכשירים נגד יתושים, או הדליקו נרות מיוחדים להרחקת המזיקים. זכרו: אנשים עצבניים ומתגרדים הם חברה פחות נעימה מאשר אלה שנהנים מהארוחה בשלווה. יתוש אחד יכול להרוס ערב שלם, בדיוק כמו דוד שמתעקש לדבר על פוליטיקה.

8. אכילה בידיים – מותר ואף רצוי. גם כשהמנגל נערך בבית, זה עדיין אירוע לא רשמי. מותר לאכול בידיים, בלי להרגיש שמישהו מהאצולה הבריטית מסתכל עליכם בגבות מורמות. כמובן, יש מאכלים שפשוט הגיוני יותר לאכול עם סכו"ם – למשל, דג שלם או סטייק גדול. אלא אם כן אתם רוצים להיראות כמו אדם קדמון שזה עתה צד את ארוחתו.

בימים אלה של אי-ודאות, כשהשמחה מהולה בעצב והחגיגות מרוסנות, אולי דווקא המנגל – על כל הפשטות והישירות שבו – הוא הסמל המושלם למי שאנחנו: עם שיודע להתמודד עם אש, שמוכן להתלכלך קצת בדרך, ושבסופו של יום, למרות הכל, עדיין מתעקש לאכול ולשמוח יחד.

נאחל לעצמנו שבשנה הבאה נחגוג בשמחה מלאה, עם כל החטופים בבית, העקורים בבתיהם, וללא צורך בהתנצלויות על עצם קיומן של החגיגות.

שיהיה מנגל טעים, נעים ומתחשב!