השוקולד בטיסת ישראייר היה מריר אך לא מפתיע

05.03.2015 / 00:38:12

השוקולד בטיסת ישראייר היה מריר אך לא מפתיע

לחוויית טיסה נעימה חייבים שניים לטנגו, הדיילים והנוסעים.....

מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

אין ספק כי הסיטואציה שהתחוללה בטיסה לוורנה הייתה ביזיון לכל הדעות והעובדה שבכל כיס ולכל אדם יש מכשיר טלפון נייד, היא שחשפה את הישראלי הפחות יפה במלוא הדרו, אך חשוב לציין שסיטואציות אלו מתרחשות בעוצמה זו או אחרת באופן קבע. אם נשאיר ולו לרגע את הנפשות הפועלות בסרטון בצד ונדבר באופן כללי על הישראלים בטיסות, הרי שבהחלט יש מה לשפר בהתנהגותם, אך במקום שאציין את הנקודות לשיפור, אספר כיצד נהוג להתנהל בטיסות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4629585,00.html

• שלב הראשון - על הנוסע  לברך בחיוך את הדיילים בכניסה למטוס . כך נזכה לברכה חמה בחזרה מהדייל/ת ולא דקלום מפיהם. לאחר שכיוונו אותנו למקום המסומן שלנו, נומר 'תודה', למילה יש ערך רב.
• את מטען היד נשים בתא מעל מושבנו (ולא בדרך למושב מעל כסאות הנוסעים האחרים). נעשה זאת בזריזות על מנת לא לעקב את הנוסעים שמאחורינו להגיע למושבם.
• נתיישב במושב הממוספר שלנו (ולא נערוב למושב שנותר פנוי). במידה ואנו רוצים לשנות מקום ישיבה, בבקשה לעשות זאת בתאום הדיילים אם זה אפשרי הם יאשרו זאת ברצון.
• סביבת הישיבה שלנו הולכת להיות פינתנו הנעימה לשעות הקרובות ועל כן עליכם להתארגן לישיבה ממושכת. אם החלטתם לחלוץ נעלים, דאגו להניח אותם באופן שלא יפריע לאף אחד (קיימות שקיות מיוחדות בהן ניתן להכניס את הנעליים). אם אתם לא טסים במחלקות יוקרה בה מחלקים גרביים נקיות לטיסה, דאגו להביא עמכם זוג גרביים נוסף.
• יש לציית לנורות הנדלקות מעלינו ולהדק את החגורות, הן לא המלצה בלבד אלא חובה. הדיילים הם לא שוטרים, על תחכו שהם יפנו אליכם מס' פעמים. חובתם לבדוק ולאשר את תחילת ההמראה.
• אותו הדין הוא לגבי ההכרזה לכבות מכשירים חשמליים. אל תחכו לדקה התשעים ולעימות עם הדיילים. אל תתחילו את חוויית הטיסה ללא נעימה, כבדו ותעריכו את עבודת הדיילים.
• המטוס הגיע לגובה הרצוי ונורות החגורה כבו, אך אין זה האות המורה שעכשיו מותר לקום מהמושב, זהו אות לצוות הדיילים לעבור בין המושבים, לבדוק, לחלק עיתונים ולהכיר במידת האפשר את הנוסעים לצד ההתארגנות לארוחה, כיבוד ואירוח הנוסעים.

זה הזמן שכדאי לחדד את הנקודה: למרות שרכשתם כרטיס במיטב כספיכם, לא רכשתם את צוות האוויר ש"ישרת אתכם", אתם הנוסעים, מצפים שיארחו אתכם במטוס בכבוד והדיילים רוצים לעשות זאת מכל הלב, אפשרו להם......

• מטבח המטוס קטן וצפוף והוא מיועד אך ורק לדיילים. לכם הנוסעים אין מה לעשות בו - לא לערוך מפגשים חברתיים עם הנוסעים, לא להתפלל ולא להטריד את הדיילים בעצם נוכחותכם הפיזית.
• היה ואתם רוצים דבר מה, שתיה, כרית או שמיכה נוספת, יש במושב שלכם פעמון נחמד, צלצלו לדייל והוא יגיע אליכם. זכרו כי נדרשת סבלנות, (אין שרות אקספרס), לדיילים לוקח זמן להגיע, במיוחד שבדרך הם צריכים לעבור מכשולי אדם. ונקודה נוספת - כשדיילת עוברת עם העגלה (או בלעדיה) והיא עומדת כדי לדבר עם אחד הנוסעים, אל תמשכו את תשומת לבה על ידי נגיעה מרגיזה.

ואם התייחסתי למרחב אישי, שימרו את גופכם צמוד אליכם. הרגליים לא יוצאות מקו המושב למעבר, וכן לא נאות לשבת בפיסוק רחב ולחדור למרחב האישי של השכן. ולגבי "הקרב" על הנחת היד על המשענת המשותפת - נסו לחלוק חצי חצי (עליון ותחתון).

• בארוחה, תתחשבו בנוסעים היושבים מאחוריכם - הרימו את המושבים שלכם.
• במידה וילדים קטנים נוסעים אתכם, דאגו שלא יפריעו לנוסעים שלפניהם ומאחוריהם. לא טפיפות רגליים על המושב מלפנים, ולא לעמוד על המושב ו"להציק" לנוסעים מאחור - בהתחלה זה נחמד אבל לאורך זמן זה גובל בהטרדה.
• לקראת נחיתה, דאגו לסדר ולנקות את סביבת המושב שלכם. את העיתונים קפלו והצמידו לתא העיתונים, את השמיכות קפלו ואל תשאירו זרוקות על רצפת המטוס.
• היה ונתקלתם ביחס לא הוגן מצידו של אחד הדיילים או הצוות, יש להסב את תשומת לב הדייל הראשי  במקום ובזמן הנכון. (לומר בשקט , אולי לבקש לדבר עמו בארבע עיניים באזור המטבח) לא לפני כולם.
• בתום הטיסה יש לחכות שהמטוס יעצר, שנורות חגורות הביטחון יכבו, ושדלת המטוס תפתח, ורק אז לקום, ובמקביל נכון להמתין בסבלנות שהנוסעים לפניכם יעברו - אין צורך לדחוק אותם קדימה.

בצאתכם חשוב לברך את צוות הטיסה בתודה מנומסת ומחייכת ואף לענות על "משוב טיסה" או ליזום תודה כתובה למי שטרח, השתדל וגרם להנאת הטיסה - זה חשוב, מעודד ומחווה של מעשה טוב. בחיים לא צריך רק להתלונן על מה לא בסדר, כדאי לשם שינוי לפרגן, להחמיא ולהודות על שירות מעולה.

כמובן שישנם כללי נימוס נוספים, אך היריעה קצרה מלהכיל. אתם מוזמנים לקרוא כללי נימוס נוספים בפוסט הבא, כדי שאם יצלמו אתכם ויעלו לרשת יהיה זה לטובה. 

כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ