אירוח מוצלח ורגוע

אירוח מוצלח ורגוע  חלק 2 

מאת : תמי לנצוט ליבוביץ

ראשית, עלינו לשנות את נקודת ההתייחסות שלנו. מטרתם של מסיבה או של ארוחת ערב מוצלחת איננה להרשים את האורחים, אלא לגרום הנאה. הצלחת האירוע לא נמדדת במספר השעות שעמדתם במטבח או בכסף ששילמתם לגנן או לצבעי. גם כמות המזון איננה המרכיב העיקרי. כבר השתתפתי במסיבות מוצלחות רבות שהכיבוד בהן הסתכם בכמה בקבוקי יין, מעט עוגות ופירות.

מה שקובע את הצלחת האירוע היא האווירה שנוצרת. האווירה שאתם כמארחים, יצרתם: האם היה נעים? האם השיחה היתה מרתקת? האם ההרגשה של האורחים היתה טובה במהלך הערב כולו? האם הזמן חלף במהירות ובעניין, מבלי שנרגיש בכך?

תכנון וארגון – המארח\ת כמאֶסְטרו

התארגנות נכונה וחכמה מבעוד מועד תחסוך זמן, אנרגיה ותבטיח אירוע שאינו כרוך בעבודה קשה ומפרכת. כמו בכל תֹכנית מורכבת, עליכם להגדיר מראש את המטרה ואת סוג האירוע: האם מדובר בארוחה רשמית או במסיבת יום-הולדת לא פורמלית? האם זאת הרמת כוסית לכבוד קידומה בדרגה של בת הזוג, ולמסיבה יוזמנו גם המנכ"ל ויושב ראש מועצת המנהלים? האם מדובר בקבלת פנים או במפגש של חברים קרובים? אם הגדרתם זאת, דעו שכבר עשיתם חצי מהעבודה.

יצירה מוצלחת של אירוע היא כמו פתיחה של קונצרט חגיגי. המארח הוא כמו המנצח שעומד על הדוכן. לפניו הכלים המוסיקליים השונים – מרכיבי האירוע. המנצח מכיר כמעט בעל פה את הפרטיטורה שלו, ומנצח על התזמורת בהתאם להשקפותיו ולטעמו הייחודי. ככל שתהיו מוכנים יותר, התוצאות המוסיקליות יהיו ערבות יותר לאוזן.

לא להגזים

לפני הכול עליכם לקחת בחשבון את האילוצים: אם אתם מתגוררים בדירה קטנה,  אל תזמינו לאירוע 50 איש. כך גם לגבי בחירת הכיבוד: אם אינכם מצטיינים בבישול או שאינכם אוהבים לעמוד במטבח, בחרו ברעיונות קולינאריים בנאליים שישחררו אתכם ממאמץ וממתח. היעזרו בכיבוד קנוי או בקייטרינג קטן וצנוע.     אם המוזמנים הם חברים ומכרים קרובים, ואתם חשים אתם בנוח, אפשר לבקש מכל אחד להביא כיבוד. גם אם יש לכם אמביציה גדולה להצליח, אל תכניסו את עצמכם לסיטואציה שאינכם רגילים בה, שתסחוט מכם את כל הכוח. כדאי להחליט מה רוצים, לבחון את היכולות ולהשתדל לחבר בין השניים, גם אם הארוחה הרשמית שלכם תורכב רק מחמש מנות ולא משמונה.

אוי ואבוי...המזנון חוסל!

מעשה במארחת שהזמינה אורחים לקוקטייל בין השעות 18:00 ל- 20:00. אלא מה? בשעה 19:30 נמצאה המארחת במטבח, חיוורת, מתוחה ואובדת עצות. למה? משום שתוך זמן קצר רוב המזנון חוסל, ולא נשאר כמעט כלום עבור האורחים שטרם הגיעו. יש כאן שתי מסקנות חשובות, אפרופו הגזמה: האחת, כמארחים: תמיד יש לדאוג לכך שיהיה מלאי נוסף במטבח לטובת המאחרים; השנייה, כאורח, לעולם אין להגיע לאירוע רעבים!

מצד שני, לא פעם קורה שהמארחים יוצאים מגדרם, מכינים כמויות מזון שלאחר האירוע לא נותר אלא לחלק את המזון. דרך מנומסת וקלסית יותר היא לתרום את המזון לבתי חולים או לנזקקים, שישמחו בשמחתכם ויעריכו כל ביס.

המארחת הדוחסת

נתקלתי במקרה שבו בעת אירוח, המארחת לא הפסיקה "להעמיס" עלינו, האורחים, דברי מתיקה, מעדנים, עוגות וכדומה, גם כאשר ניסינו  למחות בקול ענות חלושה ולהסביר ש"הרגע סיימנו לאכול ארוחת ערב". ובכן, מה עושים? כיצד יוצאים מן המצר? כאן דרושה טקטיקה משולבת: סירוב מוחלט הוא מעליב, ולכן יש להימנע ממנו. יש לקחת בחשבון מראש שאירוח כולל כיבוד. רצוי לטעום מעט מן הכיבוד, להציע לטעום ממנו מאוחר יותר, ואפשר אפילו לבקש "משלוֹחה" הביתה מן העוגות ש"נראות נהדר".

©כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ

לקוח מתוך הספר: 'נימוסים בעידן העכשווי'   -   פרק: תרבות האירוח