על תרומות והתנדבות

 איך להפוך תרומות והתנדבות -  מנדבה לסיוע? 

 מאת: תמי לנצוט ליבוביץ

"לדעת לתרום ולהתנדב בכבוד וברגישות זו אומנות לשמה, לדעת לתת ולקבל בצורה נכונה בה שני הצדדים ירגישו טוב דורשת מיומנות של כבוד.

או במילים אחרות נימוס".  תמי לנצוט ליבוביץ

תרומה והתנדבות מאז ומתמיד הייתה תכונתם היפה של הישראלים. לפני החגים בפרט. ראש השנה, פסח, חגים שחלק מהתנהלות ההכנות לחג הן התרומות. ארגון וחלוקת ערכות המזון כעניין של שיגרה אליו מתגייסות רשתות המזון המובילות, עמותות רבות, אזרחים פרטיים - כל אלה הפכו להיות הפנים היפות של הישראליות, פנים ייחודיות שלמיטב דעתי אין שום מקום בעולם בו נפגוש בתופעה שכזו. המקור להירתמות הזו הוא די ברור. כבר ביהדות נקרא עם ישראל לדאוג לחלשים לתרום ולתת מעשר. מסתבר שזה כבר חלק מ"הישראליות". ומסתבר, שיש בה ב"ישראליות" פן ייחודי של עזרה ואירוח, יש להתגאות בו והסיבה תהיה אשר תהיה.

תרומה: מעשה התנדבותי, מתן שרות, סיוע ועזרה, של פריטים, סכום כסף, שבכוחו לעזור לזולת.

אין ספק. יחד עם עליית הצורך, כך גם יש עלייה בהתגייסותם של מתנדבים, צעירים ומבוגרים לטובת אלו שידם אינה משגת. זה כבר הפך למבצע גדול כל כך, שרבים לוקחים בו חלק אפילו אם אין להם את הזמן לכך הטוב הזה. הוא אולי קצרצר - אגבי ומקרי, אבל הוא נובע ממקום של טוב לב. בדיוק כמו במתן בסתר, תרומה קטנה (או גדולה) רק מתוך הכרה בכך שאני אתן כי צריך וכי אני יכול - היא לדעתי מעשה אצילי.

והינה נחתה עלינו ועל העולם , תקופה חדשה, הזויה בלשון המעטה, עידן וירוס הקורונה. כל החוקים השתנו. מתנדבים שפועלים בימות השנה ובחגים , לארח לקשישים חברה, לחלק מצרכים למשפחות נזקקות, צריכים כרגע להתמודד עם משימה הפוכה לבודד את הקשישים להשאיר אותם בבתים שלא יחלו שלא יצאו לקהילה. ההסגר החלקי או המלא לפי קריטריונים משתנים של משרד הבריאות  משאיר את המתנדבים בבית ומשאירים בבעיה קשה את החלוקה והמפגשים עם האוכלוסייה. שפה חייבת לציין את הגידול המשמעותי בכמות הנצרכים העצומה עקב המצב הכלכלי הקשה הפוקד את התקופה. (הרבה תורמים ומתנדבים מהעבר מוצאים עצמם בצד השני , הנזקקים ולא התורמים והמתנדבים).

מחמם את הלב לראות איך הצבא שלנו, ערוך ופועל במצבי אסון שכזה, משימה צבאית לכל דבר. לצפות בחיילים הצעירים, חיל הצנחנים, איך עושים את המשימה ביעילות אדירה ועם הרבה חום אנושי. המילים הטובות לאזרחים, החיוך החם, תוך שמירה על כללי ההיגיינה המתבקשת ושמירת המרחב האישי. אין  כמוהם.

 ואם כבר מדברים על מעשים טובים ועל תרומות- יש כמה כללי נימוס ונוהג שחשוב שנזכור:

עשרת הכללים של תרומה מנומסת:

• יש לקחת בחשבון את המבוכה שהיא לעיתים מנת חלקם של הנזקקים. אם הם מבקשים, משמע - הם זקוקים לעזרה מכובדת ומוטב שתעניקו להם ברוחב יד, עם מילה טובה וחיוך חם.
• מתן בסתר – נתתם? הענקתם? אנא מלאו את המצווה עד תום ואל תתפארו בה.
• היהדות מחנכת לעזרה ותרומה על בסיס שגרתי. לרוחב יד אין גבולות.
• כל אדם בכל מעמד סוציו-אקונומי יכול לעזור, להתנדב ולתרום לזולת בכל ימות השנה ובדרכו שלו.
• חגים הם זמן חובה לחשוב על עזרה לזולת, אך אין זה אומר שאנו פטורים מהמצווה בימי חול.
• אין לשאול אדם כמה ולמי תרם. זה עניינו בלבד.
• בעת תרומה של אביזרים, רהיטים ופרטי לבוש יש להקפיד שיהיו במצב שמיש, טוב ונקי. אל תתרמו רק בכדי לצאת ידי חובה. חשבו על מקבל התרומה ודאגו שיוכל לעשות בה שימוש.
• sms' whatsup - תרומה טלפונית וכיו"ב הם ערוץ נהדר ונוח - גם הטכנולוגיה מתגייסת ותורמת...!
• "לא. אל תודה לי. אין צורך"? זה לא מכובד, לא מנומס ואף פוגם במחווה
• ומשפט אחרון למקבל התרומה – קיבלת? מכיר את זהות התורם? מכתב תודה, הודעה אישית , לעיתים יהיה שווה בערכו יותר משווי התרומה. הרי להגיד תודה - כולנו יכולים להרשות לעצמנו.

נ.ב.  מוטב לעשות מעשה, לתרום, ולסייע כחלק מסגנון חיינו ולא להמתין  לתקופת  חגים. או מצבים חריגים   צריך גם לחשוב על היום שאחרי הקורונה

לכתבה נוספת בנושא  לחץ כאן

http://www.tll.co.il/?lang=il&category=articles&subcat=269&pageart=74

כל הזכויות שמורות לתמי לנצוט ליבוביץ©